אני גָ'ארְיה-
שפחה חופשיה,
המאדאם
ואלמְעְלמָה.
כְּעַרִיבּ המשוררת
במושב האמנים
בחצר הארמון
העבּאסי בבגדד
מחפשת לשורר
את אידיאל הטַ'רְף והאהבה
שירת היין
הנמהל בתאוות הבשרים
גוף ונפש אחוזים
במחול שדים מטורף
רוחה של ויקי עושה שַמות בגופי
מפיחה רוח חיים בכל אברי
משחיזה את העוקץ
בכתיבתי
קול האשה וקול הגבר
בוקעים לסירוגין
ואני משתלחת
בבהירות ובצלילות
עושה אהבה עם כולם
מנסה בטראנס
לברוא לך את העולם
עד שתצאי מגופי
ויקי האהובה
נעמת לנו כל כך.
הערות:
1.ספר השירים (כִּתַאבּ אלְאַעַ'אנִי, كتاب الاغاني) – ספרו המפורסם של אבו אלפרג' אל-אצבהאני,
(מת בשנת 967) שייך לסוג הספרותי הידוע בשפה הערבית בשם "אלאדב". הוא מהווה יצירה בעלת ערך רב לא רק מבחינת המחקר בתולדות הספרות הערבית והשירה הטרום-אסלאמית (שירת "הג'אהליה") והשירה האסלאמית הקלאסית, אלא גם מתוך אספקלריה היסטורית-מדעית מובהקת. כתאב אלאע'אני מהווה מעין אנציקלופדיה ענקית בת 21 כרכים, ממש אוצר בלום של ידע היסטורי על תולדות שבטי ערב מקדמת דנא, חייהם, נדודיהם, מלחמותיהם, שאיפותיהם וגעגועיהם, אורח חייהם והשקפת עולמם.
2.גָ'ארְיה, ג'וארי (ר') (جارية, جواري) מילולית:שפחה.
בארמון העבאסי היו סוגים שונים של שפחות. רובן היו אמניות: משורררות, זמרות ורקדניות ומשכילות, הן שימשו כסוכנות תרבות בחצר הארמון. אף כי הוגדרו כשפחות ומעמדן החברתי היה נחות, היו הן מבחינות מסוימות משוחררות יותר מהנשים הנשואות החופשיות, וחלקן נהנו מסטטוס גבוה בחצר, בהתאם למידת הקרבה שלהן לח'ליף.
3.אלמְעְלמָה – מילולית בערבית פירושו: המורה, ואולם בשפה המצרית המדוברת מילה זו מתייחסת לדמות של אשה חזקה וחכמה. בהשאלה: "הבוסית".
4.עַרִיבּ – משוררת בחצר הארמון העבאסי. עריב נקנתה כשפחה-אמנית בחצר והיא הפכה עם הזמן לבעלת עמדה חשובה באליטה החצרונית כתוצאה ממקצועיותה בתחום המוזיקה, כשרונה בכתיבה נאה ובשירה (poetry), כשרונה כמוסרת שירה וספרות, השכלתה הרב תחומית ועוד. שמעה של עריב נפוץ בקרב חברי האליטה העבאסית, שמקבלת ללא עוררין את מקצועיותה של עריב. מאוחר יותר עריב עצמה הופכת למין מומחית-על שהערותיה על זמרים אחרים מתקבלות על ידי הנוכחים במג'ליס.
5.אידיאל הט'רף - הט'רף היא התכונה שבה תוארו הג'אריות כנשות חברה. המילה "ט'ריפ" (ظريف) (רבים:ט'רפאא', בצרפתית:raffine ) מגלמת בתוכה את מכלול ההליכות והגינונים הרצויים והמועדפים בחברה החצרונית העבאסית כגון: שליטה עצמית, טוב טעם, עידון הליכות, תחבלנות, ניקיון, סדר, צחות לשון, כושר התבטאות, מצב רוח טוב, נעימות, נדיבות, אומץ לב. כלומר, הט'ריף (או הט'ריפה) הוא בעל ההליכות המעודן והמהוקצע, שלמד איך להתהלך בחברה החצרונית ומאוחר יותר בחברה הערבית בכלל, והט'רף הוא קוד מסויים של הופעה, התנהגות, אנינות טעם והשכלה כללית רחבה.
6. שירת היין – לפי האסלאם שתיית יין היא עבירה על מצוות הדת, אולם בתקופת תור הזהב של הארמון העבאסי ניתן למצוא נתונים רבים על שתיית יין עד כדי כך שהדבר הפך לסממן של האליטה החצרונית. שתיית היין הייתה קשורה בדרך כלל לישיבה ב"מג'אלס" (מושבים) של הח'ליף או בכלל לישיבה בחברה, אף כי ניתן לראות שתופעה זו עוררה לעתים תגובה שלילית מצד השליטים שראו עצמם כמגני הדת, והיו אפילו מקרים של ענישה, אם כי בדרך כלל היתה בכך צביעות מסויימת: הג'וארי נהגו אף הן לשתות יין בחברת פטרונן.
השיר הוקדש לויקי שירן במסגרת הרצאה שנשאתי לכבודה בכנס בבית ברל "חינוך פמיטניסטי, חינוך אחר"
1.ספר השירים (כִּתַאבּ אלְאַעַ'אנִי, كتاب الاغاني) – ספרו המפורסם של אבו אלפרג' אל-אצבהאני,
(מת בשנת 967) שייך לסוג הספרותי הידוע בשפה הערבית בשם "אלאדב". הוא מהווה יצירה בעלת ערך רב לא רק מבחינת המחקר בתולדות הספרות הערבית והשירה הטרום-אסלאמית (שירת "הג'אהליה") והשירה האסלאמית הקלאסית, אלא גם מתוך אספקלריה היסטורית-מדעית מובהקת. כתאב אלאע'אני מהווה מעין אנציקלופדיה ענקית בת 21 כרכים, ממש אוצר בלום של ידע היסטורי על תולדות שבטי ערב מקדמת דנא, חייהם, נדודיהם, מלחמותיהם, שאיפותיהם וגעגועיהם, אורח חייהם והשקפת עולמם.
2.גָ'ארְיה, ג'וארי (ר') (جارية, جواري) מילולית:שפחה.
בארמון העבאסי היו סוגים שונים של שפחות. רובן היו אמניות: משורררות, זמרות ורקדניות ומשכילות, הן שימשו כסוכנות תרבות בחצר הארמון. אף כי הוגדרו כשפחות ומעמדן החברתי היה נחות, היו הן מבחינות מסוימות משוחררות יותר מהנשים הנשואות החופשיות, וחלקן נהנו מסטטוס גבוה בחצר, בהתאם למידת הקרבה שלהן לח'ליף.
3.אלמְעְלמָה – מילולית בערבית פירושו: המורה, ואולם בשפה המצרית המדוברת מילה זו מתייחסת לדמות של אשה חזקה וחכמה. בהשאלה: "הבוסית".
4.עַרִיבּ – משוררת בחצר הארמון העבאסי. עריב נקנתה כשפחה-אמנית בחצר והיא הפכה עם הזמן לבעלת עמדה חשובה באליטה החצרונית כתוצאה ממקצועיותה בתחום המוזיקה, כשרונה בכתיבה נאה ובשירה (poetry), כשרונה כמוסרת שירה וספרות, השכלתה הרב תחומית ועוד. שמעה של עריב נפוץ בקרב חברי האליטה העבאסית, שמקבלת ללא עוררין את מקצועיותה של עריב. מאוחר יותר עריב עצמה הופכת למין מומחית-על שהערותיה על זמרים אחרים מתקבלות על ידי הנוכחים במג'ליס.
5.אידיאל הט'רף - הט'רף היא התכונה שבה תוארו הג'אריות כנשות חברה. המילה "ט'ריפ" (ظريف) (רבים:ט'רפאא', בצרפתית:raffine ) מגלמת בתוכה את מכלול ההליכות והגינונים הרצויים והמועדפים בחברה החצרונית העבאסית כגון: שליטה עצמית, טוב טעם, עידון הליכות, תחבלנות, ניקיון, סדר, צחות לשון, כושר התבטאות, מצב רוח טוב, נעימות, נדיבות, אומץ לב. כלומר, הט'ריף (או הט'ריפה) הוא בעל ההליכות המעודן והמהוקצע, שלמד איך להתהלך בחברה החצרונית ומאוחר יותר בחברה הערבית בכלל, והט'רף הוא קוד מסויים של הופעה, התנהגות, אנינות טעם והשכלה כללית רחבה.
6. שירת היין – לפי האסלאם שתיית יין היא עבירה על מצוות הדת, אולם בתקופת תור הזהב של הארמון העבאסי ניתן למצוא נתונים רבים על שתיית יין עד כדי כך שהדבר הפך לסממן של האליטה החצרונית. שתיית היין הייתה קשורה בדרך כלל לישיבה ב"מג'אלס" (מושבים) של הח'ליף או בכלל לישיבה בחברה, אף כי ניתן לראות שתופעה זו עוררה לעתים תגובה שלילית מצד השליטים שראו עצמם כמגני הדת, והיו אפילו מקרים של ענישה, אם כי בדרך כלל היתה בכך צביעות מסויימת: הג'וארי נהגו אף הן לשתות יין בחברת פטרונן.
השיר הוקדש לויקי שירן במסגרת הרצאה שנשאתי לכבודה בכנס בבית ברל "חינוך פמיטניסטי, חינוך אחר"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה