הייאוש לא נעשה יותר נוח

הבשורה המרה על מות הנערים גרמה לי אתמול לשיתוק בגוף, לדיכאון ולייאוש כללי מהמצב בארץ. מדובר במעשה שפל של מוגי לב חמושים מול נערים חסרי אונים, שכל רצונם היה לחזור הביתה מבילוי. זו פעולת טרור במלוא מובן המילה ולא 'מלחמת חירות',  וכאן יש לומר: ח"כ חנין זועבי טעתה בגדול וגרמה נזק לציבור אותו היא מייצגת. פגיעה באוכלוסיה אזרחית לא חמושה אינה מוסרית ואינה חוקית בשום צורה: לא בצד שלנו ולא 'שלהם'. זכותה כאזרחית, ובוודאי כחברת כנסת לבקר ולגנות את פעולות צה"ל בשטחים, אבל לא להצדיק מעשי רצח וחטיפה של ילדים ואזרחים. פירוש המילה טרור היא זריעת פחד, ומי מאיתנו לא חש שהמקרה הזה נגע לנו באינסטינקט הבסיסי שלנו כהורים שרוצים וחייבים לגונן על חיי ילדינו? זה לא עניין למחלוקת פוליטית או דתית.

גם העובדה שמקום מגוריהם של הנערים בהתנחלויות לא אמורה לשנות כהוא זה את חומרת הפשע או להתיר את דמם של הנערים. מדינת ישראל בנתה את ההתנחלויות האלה וחובתה להגן על חייו של כל אזרח ואזרחית המדינה. אזרחים רבים בחרו לגור בשטחים בגלל מצוקת דיור קשה בתוך גבולות הקו הירוק. המדינה מעודדת ודוחפת אותם לשם, במקום אולי לחשוב על חלוקה מחדש של קרקעות המדינה, לכן כל ביקורת על ההתנחלויות צריכה להיות כלפי ממשלות המדינה לדורותיהן, החל מהשמאל שהחל בבניית ה'התנחלויות' ב'שטחים' ולא כלפי "המתנחלים", בטח לא כלפי הנערים/ילדים עצמם, שבחירת הוריהם לחיות שם לא ממש תלויה ברצונם.

  הייאוש שלי נובע מזה שמה שמאחד אותנו למשך שעות ספורות בלבד הוא השכול והמוות האכזרי, ואולי גם השנאה וקריאות הנקמה. אבל עם זה לא בונים מדינה. זה מצג שווא של סולידריות ששום דבק לא מחזיק אותה באמת. יש פה שסעים עמוקים מאד בינינו שרק הולכים ומעמיקים. חייב להיות לנו תוכן מוסרי יהודי או אזרחי, חיובי יותר שמאחד אותנו לעם למדינה לקהילה אזרחית, מעבר לשנאה לאויבים, לגזענות כלפי "האחר" ולקריאות מלחמה.

בימים אלו במקביל לאירוע הקשה של חטיפת הנערים מופעל גם טרור של המדינה שלנו כלפי אזרחיה. הוצאת אזרחי המדינה מביתם באלימות, הפיכתם לחסרי כל וזריקתם לרחוב זה מה שמתרחש בדקות אלו בגבעת עמל 2 בת"א. ולא מדובר בפינוי ופיצוי למען איזו מטרה נעלה כמו חתימת הסכם שלום עם אויבנו, או חלילה שיפור איכות חייהם של תושבי גבעת עמל (ברובם מזרחים/יות), אלא במעשה טרור שכל מטרתו היא לספק את יצר החמדנות ותאוות הבצע הקפיטליסטית והחזירית של טייקונים ובעלי הון. גם זה טרור! המדינה מתנערת מחובתה לדאוג לחייהם ולרכושם של תושבי גבעת עמל או לכל הפחות לפיצוי הולם עבורם.

   נשאלת השאלה איפה הסולידריות שלנו כאזרחים ,כעם, כבני אדם? איפה נעלמת ברגעים אלו החמלה שלנו כבני ובנות אדם, כהורים, כיהודים/יות, כאזרחים/יות ישראלים/יות? למה אנחנו לא ממלאים את כיכר רבין בעצרת הזדהות עם מפוני גבעת עמל? עם חסרי הבית והעניים? להיכן נעלמה המחאה החברתית הגדולה? חוסן לאומי וסולידריות אמתית יכולה להתבסס רק על ערכי מוסר יהודיים ואוניברסאליים של צדק חברתי, ושוויון לכל אזרחי המדינה. כן, גם לאזרחיה הערבים והבדואים. גם להם זכות לחיים וביטחון ולקורת גג יציבה ובטוחה. גם ערכי מוסר הומאניים של יחס לגרים שבתוכנו חשובים לא פחות. מדינת ישראל היא בין היוזמות של האמנה הבינלאומית של מבקשי מקלט ופליטים והיא גם חתומה עליה, אבל מעולם לא הסדירה חוק מדינה, שמגן על זכויותיהם כבני אדם וכפליטים. אפשר וצריך למצוא פתרונות הומאניים, שיאפשרו להם לחיות כגרים ופליטים בתוכנו בלי להשתמש בהם כאובייקטים להתעמרות בחיי תושבי שכונות המצוקה בדרום ת"א, באשדוד ובמקומות אחרים, או כאובייקטים להברחת תושבי השכונות המקוריים, בדרך להפיכתן לפנינות נדל"ן יוקרתיות עבור אותם בעלי הון פריבילגיית שתיאבונם לא יודע שובע. הסודנים והאריתראים אינם אובייקט לביקורת לרדיפה ולהתעמרות משטרתית הם אנשים אומללים ונרדפים חסרי כל. גם תושבי השכונות העניות (מזרחים ואתיופים ברובם) שסובלים מהריסת תשתיות חייהם אינם יכולים להפוך למושא הביקורת של "השמאל".

   הפתרון לכל הבעיות הללו בידי הכנסת ובידי הטייקונים שהפכו לפטרוני המדינה. רק הם יכולים וצריכים לרסן את תאוותם למען "שלום בית", כמובן בעידוד ההמונים שיצאו שוב לרחובות.     

הביקורת והתביעה לשוויון צריכה להיות מופנית גם לאותם פיאודלים מבני הקיבוצים והמושבים. אותם אלו שקיבלו קרקעות מדינה שהופרטו בפרוטות, בניגוד מוחלט לפסיקת בג"ץ שקראה לצדק' חלוקתי. כלפי אותם בעלי קרקעות המסרבים להפשיר קרקעות לבנייה ורק מחכים שמחיריהן יאמירו וימשיכו להזניק את מחירי הדירות לשמיים, כדי שאנחנו חסרי הרכוש וחסרי הדיור נשלם את מחיר העוולות  והעושק הזה של מיעוט הגמוני שיש לו מנגנון שלם של מדינה. רק וויתור על פריבילגיות וריסון העשירים יכול ליצור לכידות חברתית ואזרחית ו"חוסן לאומי".   

ומילה אחרונה על המצב הביטחוני, לכל הפוליטיקאים, פרשנים ואנשי ציבור הקוראים לנקמה ומלחמה, זכרו שאת מחיר המבצעים למיניהם והמלחמות משלמים בעיקר אנחנו העניים/יות והמוחלשים/ות בדרום העני ומוכה האבטלה והעוני: בשדרות, ביישובי עוטף עזה, באשקלון ובאשדוד, אותם אלו חסרי המיגון שמנסים לקיים שגרת חיים תחת טרור כלכלי. נקמות דם מובילות לעוד ועוד נקמות ודמים. זכרו שגם כאן עדיפים וויתורים גדולים על הפריבילגיות שלנו כישראלים, מול הרשות הפלסטינית והפת"ח, או כניעה לדרישות החמאס, או אלקאעדה או הח'ליפות המתהווה בידי ארגון דאע"ש שאלקאעדה והחמאס גם יחד נדמים בעיניו כארגונים מערביים שוחרי שלום מבית היוצר של בצל"ם ואמנסטי.