הגמר הגדול: הבחירה
את העונה השנייה של "אייל גולן קורא לךְ/לךָ" הייתי מסכמת במשפט אחד: מי שמאמין לא מפחד מערבים ומגזענים. זה מה שמשתקף מהבחירה של אייל גולן בגמר הגדול בנוקיה. הבחירה של אייל בנסרין קאדרי ובמאור אשוואל היא בחירה חכמה ביותר בעיני: אישה וגבר, היא- זמרת ערביה מוסלמית. הוא - זמר מזרחי יהודי.שניהם באים מבית מסורתי עד כדי כך, שברגע הזכייה בגמר כשעלו שתי האמהות הנרגשות של נסרין ושל מאור, שתיהן עם כיסוי ראש ולבוש מסורתי, קשה היה להבחין מי מוסלמית ומי יהודיה, בעיקר ברגע המרגש כשאימא של מאור אשוואל חיבקה את נסרין.
בין ארבעת הפינליסטים ניתן היה למצוא גם את דור שמעון בן 18 לפני גיוס, שריגש כל העונה בקולו האדיר ובביצועיו המצוינים ואת תאיר שדה, תופעה מדהימה: ילדה בת 14 וחצי שמסלסלת ומרגשת בקולה המדהים. תאיר נתנה את האחד הביצועים היפים ביותר בעונה כששרה צרפתית את שירה של אן מארי דוד, כמו כוכבת בינלאומית. בקרב חלק המעריצים של התכנית האכזבה גדולה. נראה שהדור הצעיר אוהב את הזמרים המזרחים הצעירים: את תאיר ואת דור ואת ליאב יעקובי, אליל הבנות הבא של הזמר הים תיכוני.
אבל אצל אייל גולן לא מסמסים. ההחלטה היא רק שלו והוא לא מקבל החלטה פופוליסטית, אלא בוגרת וחכמה ואפילו חתרנית משהו, לאור התגובות הגזעניות הרבות על הקיר של התכנית בפייסבוק נגד בחירתה של ערביה למקום הראשון (היו אפילו מי שכינו אותה "מחבלת" והיו ששלחו דברי נאצה רבים נגד אייל גולן והשופטים). גולן יודע שלדור ותאיר הכול כך צעירים, נכון עתיד מזהיר ואין לי ספק שהוא יעזור להם לצמוח, מעבר לחשיפה הענקית שכבר קיבלו בזכותו. אבל לנסרין ומאור זו הזדמנות נדירה. בנוסף לכך, גולן שמר לכל אורך התכנית על האיזון המגדרי בין זמרות לזמרים. בתחילת התכנית הפריד את התחרות בין הגברים לנשים, ובהמשך התכנית כשהתחרו נשים וגברים ביחד דאג ש"הברירה הטבעית" ו"מלחמת המינים" לא תכחיד שוב את הזמרות המזרחיות. לו היה הדבר נתון לבחירת הקהל ברור שהבחירה הייתה בגבר ולא באישה, ובטח שלא בערביה מוסלמית. האיזון המגדרי נשמר גם על במת הגמר: שני זמרים מזרחים הופיעו: דודו אהרון ומשה פרץ, מענקי המוזיקה המזרחית, ומולם שתי זמרות מזרחיות יצירות כפיו של גולן עצמו מהעונה הקודמת: מורן מזור וסיוון גנון המרגשת.שתיהן קיבלו את הכבוד להופיע על במת נוקיה, חלום שמלבד שרית חדד, רק זמרים מזרחים הצליחו להגשים. לא רק האיזון המגדרי נשמר אלא גם האיזון הדתי והתרבותי. הבחירה בנסרין גרמה להרבה ערבים ובעיקר ערביות תחושה של גאווה. במשך כל התכנית ניתן מקום של כבוד גדול לשפה הערבית- שפת האם והאב של רוב היהודים המזרחים. במהלך התכנית שרו ליאב יעקובי, מאור אשוואל, קורל חצבני, יהלומית שימוביץ מימון וכמובן נסרין כולל בערב הגמר קאברים לקלאסיקות הערביות וריגשו את אייל והשופטים בזיכרונות ילדות מהסבא הסבתא. בחצי הגמר הופיעה התזמורת הערבית מנצרת. זמרים ובעיקר זמרות מזרחיות צעירות ששרים היום בערבית בעיצומו של סבב טילים נוסף על יישובי הדרום, אינו עניין של מה בכך. בעיני, זו מהפכה של ממש. בעיקר לאור הגזענות השנאה והרדיפה של המיעוט הערבי עד כדי ביטול מעמדה של השפה הערבית כשפה שנייה וסדרה של חקיקה גזענית ואנטי דמוקרטית, שנועדה להצר את רגליהם.
בתכנית של אייל גולן, להבדיל מתכניות הריאליטי "כוכב נולד" ו THE VOICE"" בערוץ 2, זמרות ערביות אינן אמצעי להשגת נאורות, אלא הן נתפסות כחלק אימננטי של התרבות המזרחית והישראלית. בזמן ששוגרה אל יישובי הדרום כמות בלתי נתפסת של טילים מעזה, אייל גולן שיגר את נסרין קאדרי ישירות לגמר וחסך ממנה את חצי הגמר. בקרב המזרחים/יות העמדות כלפי הערבים והפלסטינים מורכבות יותר, ולא בכדי. לאורך ההיסטוריה הציונית המזרחים/יות הם אלה שספגו את עיקר הנטל הביטחוני והכלכלי של הסכסוך היהודי ערבי, בהיותם בשר תותחים בעיירות הספר ובעיירות הפיתוח. הם אלו שספגו ועדיין סופגים טילים בקרית שמונה בשדרות באשדוד אשקלון ב"ש. יחד עם זאת, על אף שהמזרחים/יות מוצגים בציבוריות הישראלית כימנים, שונאי ערבים התכנית של אייל גולן מגלה דווקא את החיבור הטבעי, ואפילו את האהבה לערבים ולערביות, ובכלל, לכל המרחב המזרח תיכוני והים תיכוני. בעיני, אחד מרגעי השיא של התכנית היה דו- השיח הכואב שהתקיים בין יוסי גיספן לנסרין כשהיא שרה את "כשהלב בוכה" שכתב יוסי גיספן לשרית חדד. נסרין גרמה לכל השופטים לעמוד על רגליהם וליוסי גיספן, שנחשב לקשוח בין השופטים, לפרוץ בבכי יחד איתה. השיר נכתב בתקופת הלינץ' שבוצע בחייל ברמאללה, תקופת שיא במתח בין יהודים לערבים והוא ביטא את הכאב היהודי ואת תחושת המחנק "הכאב גדול ואין לאן לברוח".
נסרין בשירתה עשתה "היפוך מבט" והראתה לכולם שגם לערבים יש לב בוכה ותפילה לאלוהים. האופן שבו שרה את השיר נשמע כמעט כמו המנון לזעקת הכאב הפלסטיני. היא ספגה ביקורת גם במגזר הערבי על ששרה "שמע ישראל אלוקיי" התפילה הכי יהודית שיש, אך לדבריה אין לאף אחד בלעדיות על אלוהים והיא מפרשת את השיר ממקומה שלה. גם את הביצוע המדהים שלה לשיר "וידוי" של אלכסנדר פן וסשה ארגוב, שבו שוב העמידה את השופטים כולם על רגליהם, בעשותה בית ספר ליהודית רביץ איך שרים שיר קשה דרמטי ומלא כאב, היא מלווה בפרשנות משלה בסרט ששודר עליה: מדובר באישה מוכה שכל הזמן חוטפת מכות משיכה לאהוב. מבחינתה זו אלגוריה למצבו של החצוי של המיעוט הערבי בין הפלסטיניות לישראליות: "אני מרגישה את השלום בתוכי" אומרת נסרין.
אבל אצל אייל גולן לא מסמסים. ההחלטה היא רק שלו והוא לא מקבל החלטה פופוליסטית, אלא בוגרת וחכמה ואפילו חתרנית משהו, לאור התגובות הגזעניות הרבות על הקיר של התכנית בפייסבוק נגד בחירתה של ערביה למקום הראשון (היו אפילו מי שכינו אותה "מחבלת" והיו ששלחו דברי נאצה רבים נגד אייל גולן והשופטים). גולן יודע שלדור ותאיר הכול כך צעירים, נכון עתיד מזהיר ואין לי ספק שהוא יעזור להם לצמוח, מעבר לחשיפה הענקית שכבר קיבלו בזכותו. אבל לנסרין ומאור זו הזדמנות נדירה. בנוסף לכך, גולן שמר לכל אורך התכנית על האיזון המגדרי בין זמרות לזמרים. בתחילת התכנית הפריד את התחרות בין הגברים לנשים, ובהמשך התכנית כשהתחרו נשים וגברים ביחד דאג ש"הברירה הטבעית" ו"מלחמת המינים" לא תכחיד שוב את הזמרות המזרחיות. לו היה הדבר נתון לבחירת הקהל ברור שהבחירה הייתה בגבר ולא באישה, ובטח שלא בערביה מוסלמית. האיזון המגדרי נשמר גם על במת הגמר: שני זמרים מזרחים הופיעו: דודו אהרון ומשה פרץ, מענקי המוזיקה המזרחית, ומולם שתי זמרות מזרחיות יצירות כפיו של גולן עצמו מהעונה הקודמת: מורן מזור וסיוון גנון המרגשת.שתיהן קיבלו את הכבוד להופיע על במת נוקיה, חלום שמלבד שרית חדד, רק זמרים מזרחים הצליחו להגשים. לא רק האיזון המגדרי נשמר אלא גם האיזון הדתי והתרבותי. הבחירה בנסרין גרמה להרבה ערבים ובעיקר ערביות תחושה של גאווה. במשך כל התכנית ניתן מקום של כבוד גדול לשפה הערבית- שפת האם והאב של רוב היהודים המזרחים. במהלך התכנית שרו ליאב יעקובי, מאור אשוואל, קורל חצבני, יהלומית שימוביץ מימון וכמובן נסרין כולל בערב הגמר קאברים לקלאסיקות הערביות וריגשו את אייל והשופטים בזיכרונות ילדות מהסבא הסבתא. בחצי הגמר הופיעה התזמורת הערבית מנצרת. זמרים ובעיקר זמרות מזרחיות צעירות ששרים היום בערבית בעיצומו של סבב טילים נוסף על יישובי הדרום, אינו עניין של מה בכך. בעיני, זו מהפכה של ממש. בעיקר לאור הגזענות השנאה והרדיפה של המיעוט הערבי עד כדי ביטול מעמדה של השפה הערבית כשפה שנייה וסדרה של חקיקה גזענית ואנטי דמוקרטית, שנועדה להצר את רגליהם.
בתכנית של אייל גולן, להבדיל מתכניות הריאליטי "כוכב נולד" ו THE VOICE"" בערוץ 2, זמרות ערביות אינן אמצעי להשגת נאורות, אלא הן נתפסות כחלק אימננטי של התרבות המזרחית והישראלית. בזמן ששוגרה אל יישובי הדרום כמות בלתי נתפסת של טילים מעזה, אייל גולן שיגר את נסרין קאדרי ישירות לגמר וחסך ממנה את חצי הגמר. בקרב המזרחים/יות העמדות כלפי הערבים והפלסטינים מורכבות יותר, ולא בכדי. לאורך ההיסטוריה הציונית המזרחים/יות הם אלה שספגו את עיקר הנטל הביטחוני והכלכלי של הסכסוך היהודי ערבי, בהיותם בשר תותחים בעיירות הספר ובעיירות הפיתוח. הם אלו שספגו ועדיין סופגים טילים בקרית שמונה בשדרות באשדוד אשקלון ב"ש. יחד עם זאת, על אף שהמזרחים/יות מוצגים בציבוריות הישראלית כימנים, שונאי ערבים התכנית של אייל גולן מגלה דווקא את החיבור הטבעי, ואפילו את האהבה לערבים ולערביות, ובכלל, לכל המרחב המזרח תיכוני והים תיכוני. בעיני, אחד מרגעי השיא של התכנית היה דו- השיח הכואב שהתקיים בין יוסי גיספן לנסרין כשהיא שרה את "כשהלב בוכה" שכתב יוסי גיספן לשרית חדד. נסרין גרמה לכל השופטים לעמוד על רגליהם וליוסי גיספן, שנחשב לקשוח בין השופטים, לפרוץ בבכי יחד איתה. השיר נכתב בתקופת הלינץ' שבוצע בחייל ברמאללה, תקופת שיא במתח בין יהודים לערבים והוא ביטא את הכאב היהודי ואת תחושת המחנק "הכאב גדול ואין לאן לברוח".
נסרין בשירתה עשתה "היפוך מבט" והראתה לכולם שגם לערבים יש לב בוכה ותפילה לאלוהים. האופן שבו שרה את השיר נשמע כמעט כמו המנון לזעקת הכאב הפלסטיני. היא ספגה ביקורת גם במגזר הערבי על ששרה "שמע ישראל אלוקיי" התפילה הכי יהודית שיש, אך לדבריה אין לאף אחד בלעדיות על אלוהים והיא מפרשת את השיר ממקומה שלה. גם את הביצוע המדהים שלה לשיר "וידוי" של אלכסנדר פן וסשה ארגוב, שבו שוב העמידה את השופטים כולם על רגליהם, בעשותה בית ספר ליהודית רביץ איך שרים שיר קשה דרמטי ומלא כאב, היא מלווה בפרשנות משלה בסרט ששודר עליה: מדובר באישה מוכה שכל הזמן חוטפת מכות משיכה לאהוב. מבחינתה זו אלגוריה למצבו של החצוי של המיעוט הערבי בין הפלסטיניות לישראליות: "אני מרגישה את השלום בתוכי" אומרת נסרין.
נאסרין קאדרי
נסרין קאדרי, כמו שאמר לה יוסי גיספן באחת התכנית, היא דיווה אמיתית, או לדבריו של עדי ליאון, אחד השופטים:"פשוט מלכה". מבחינת המראה שלה היא נמנית על הדיוות הענקיות: מרסדס סוסה, סזריה אבוריה. אום כלתום ואצלנו: שושנה דמארי נשים מלאות עם נוכחות פיזית גדולה ודרמטית על הבמה, מבחינת הרגש היא מביאה לבמה איכויות של זמרות ענקיות, שעלו מהביבים של שולי החברה ועברו דרך חתחתים מהופעה במועדונים זולים ועד לעיסוק בזנות כמו למשל: אדית פיאף, בילי הולידיי ואצלנו זהבה בן. בסרט ששודר על חייה של נסרין בערוץ 24 היא מספרת: "עברתי הרבה בחיים". לדבריה החלה לשיר במועדונים מגיל 15 כדי לסייע לפרנסת המשפחה. כבר כילדה נתקלה בדברים קשים: עוני, אנשים שיכורים, מסוממים, בגידות ועוד. יש לה חלום לקנות לאמה בית גדול. נסרין תופעה יוצאת דופן גם בחברה הערבית. לדבריה זה לא דבר טבעי לזמרת ערביה מוסלמית לשיר ועוד להגיע לגמר בתכנית של יהודים. אבל היא גאה בעצמה על הדרך. היא לא מוכנה לוותר על קריירה למען גבר שממנו נפרדה, ולכן היא "חשודה מינית". אבל היא מעידה על עצמה שהיא אישה מודרנית וסקסית. אני הייתי מוסיפה: פמיניסטית.
מאור אשוואל
נסרין קאדרי, כמו שאמר לה יוסי גיספן באחת התכנית, היא דיווה אמיתית, או לדבריו של עדי ליאון, אחד השופטים:"פשוט מלכה". מבחינת המראה שלה היא נמנית על הדיוות הענקיות: מרסדס סוסה, סזריה אבוריה. אום כלתום ואצלנו: שושנה דמארי נשים מלאות עם נוכחות פיזית גדולה ודרמטית על הבמה, מבחינת הרגש היא מביאה לבמה איכויות של זמרות ענקיות, שעלו מהביבים של שולי החברה ועברו דרך חתחתים מהופעה במועדונים זולים ועד לעיסוק בזנות כמו למשל: אדית פיאף, בילי הולידיי ואצלנו זהבה בן. בסרט ששודר על חייה של נסרין בערוץ 24 היא מספרת: "עברתי הרבה בחיים". לדבריה החלה לשיר במועדונים מגיל 15 כדי לסייע לפרנסת המשפחה. כבר כילדה נתקלה בדברים קשים: עוני, אנשים שיכורים, מסוממים, בגידות ועוד. יש לה חלום לקנות לאמה בית גדול. נסרין תופעה יוצאת דופן גם בחברה הערבית. לדבריה זה לא דבר טבעי לזמרת ערביה מוסלמית לשיר ועוד להגיע לגמר בתכנית של יהודים. אבל היא גאה בעצמה על הדרך. היא לא מוכנה לוותר על קריירה למען גבר שממנו נפרדה, ולכן היא "חשודה מינית". אבל היא מעידה על עצמה שהיא אישה מודרנית וסקסית. אני הייתי מוסיפה: פמיניסטית.
מאור אשוואל
גם מאור אשוואל משמיע בהתרגשות את התפילה "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד" בספונטניות ברגע שהוא מוכרז כזוכה בגמר. ולהבדיל מאותה הכרזה בדיוק בתכנית "כוכב נולד" בזמנו ע"י יהודה סעדו, זו אינה נחשבת סנסציה. אלוהים נוכח על הבמה ולכל אורך התכנית באולפן. גיספן מודה לאלוהים שהביא אותו לעולם ונתן לו הזדמנות ליצור לזמר כמו אייל. כנ"ל עדי ליאון. לכל אורך התכנית נצפו מתמודדים/ות שמנשקים מזוזות לפני כניסתם לאולפן, שרים שירי קודש לשבת ופיוטים ואפילו היו ביניהם חובשי כיפה. ולא היה שום אביב גפן בשופטים שיבוז להם על זיקתם לדת ולמסורת ויאמר להם שזה אמצעי צבוע לרכוש אמפאתיה של השופטים. מאור הוא בחור צנוע מבית טוב- בית יהודי מסורתי במושב. בסרט על חייו של מאור רואים שבית הגידול של שירתו הוא בית הכנסת. לפני שהוא נשלח ע"י אייל גולן למשימה לשיר בחתונה, הוא ניגש לבית הכנסת, מניח תפילין ומנשק את ספר התורה. עבורו זוהי שליחות דתית ורוחנית לשמח בקול הזמיר שלו חתן וכלה ביום חופתם, ולא עבודה בזויה ונחותה כפי שהיא נתפסת במבט הישראלי-אשכנזי. מאור מייצג כמו שאמרו לו השופטים את הקול המזרחי הצלול הישן בסגנון זוהר ארגוב, ישי לוי ונתי לוי.
פנתיאון מזרחי
כלומר, בתכנית שלו מבקש גולן וחבר השופטים שלו לשמר.את הקול המזרחי האותנטי הזה שפורץ ממעמקי בית הכנסת, את קול הזעקה החברתי המזרחי שהשמיעו חלוצי הזמר המזרחי הם מבקשים להנציח בתכניתם העונה בסדרה של ערבי מחווה וקאברים חדשים לשיריהם של: צלילי הכרם וצלילי העוד, אהובה עוזרי, אבנר גדסי, זוהר ארגוב, שימי תבורי, לחיים משה, לאבנר גדסי, לזהבה בן, אתי לוי, ישי לוי, נתי לוי, עופר לוי, אלי לוזון, בועז שרעבי, מרגלית צנעני, שרית חדד, חפני כהן, ג'קי מקייטן, ליאור נרקיס, ולכל אלו ששכבו על הגדר וסללו לאייל גולן ולזמרים המזרחים העכשוויים את הדרך לפסגה. אייל גולן, עצמו, שלא כמו הדור הצעיר של הזמרים המזרחים ו"הכוכבים הנולדים", כיתת רגליו בלא מעט מועדונים ועבר דרך ארוכה של בוז ולעג (כולל מספר דמויות ב"ארץ נהדרת") עד שהגיע למעמדו כזמר הישראלי הכי פופולארי כיום. מה שיפה אצלו מעבר לרגישות, לאנושיות ולחכמה שגילה בתכנית, הוא שלצד שימור העבר של המוזיקה המזרחית הקלאסית והפופולארית והנצחתו, הוא מבקש יחד עם חבריו לדרך: ירון אילן, יוסי גיספן, עדי ליאון וחיים רביבו להעמיד דור חדש של צעירות וצעירים שימשיכו את הדרך, שהממסד הציוני האשכנזי ביקש ועדיין מבקש להכחיד ולהעלים מנוף התרבות הישראלית. בדברי התודה שלו הוא מכנה את גיספן ה"משורר הלאומי" ומבקש ממנו להתעלם מכל דברי הבלע ששפכה עליו הביקורת הישראלית. אבל גיספן הוא לא המשורר הלאומי, אלא הפזמונאי הלאומי. המשורר הלאומי שלנו הוא ארז ביטון, הראשון שזעק בשירה העברית את קול המחאה המזרחית. את ביזויה של זמרת החצר של מלך מרוקו – זוהרה אלפאסיה ובעצם ביזוי כל התרבות והמורשת שהביאו הורינו מארצות מוצאם במזרח. התכנית "אייל גולן קורא לך" איננה עוד תכנית ריאליטי או בידור, אלא תכנית תרבות ישראלית ברמה ובאיכות שמזמן לא נצפתה כאן, שכבשה מיליוני מסכים ולבבות.
פנתיאון מזרחי
כלומר, בתכנית שלו מבקש גולן וחבר השופטים שלו לשמר.את הקול המזרחי האותנטי הזה שפורץ ממעמקי בית הכנסת, את קול הזעקה החברתי המזרחי שהשמיעו חלוצי הזמר המזרחי הם מבקשים להנציח בתכניתם העונה בסדרה של ערבי מחווה וקאברים חדשים לשיריהם של: צלילי הכרם וצלילי העוד, אהובה עוזרי, אבנר גדסי, זוהר ארגוב, שימי תבורי, לחיים משה, לאבנר גדסי, לזהבה בן, אתי לוי, ישי לוי, נתי לוי, עופר לוי, אלי לוזון, בועז שרעבי, מרגלית צנעני, שרית חדד, חפני כהן, ג'קי מקייטן, ליאור נרקיס, ולכל אלו ששכבו על הגדר וסללו לאייל גולן ולזמרים המזרחים העכשוויים את הדרך לפסגה. אייל גולן, עצמו, שלא כמו הדור הצעיר של הזמרים המזרחים ו"הכוכבים הנולדים", כיתת רגליו בלא מעט מועדונים ועבר דרך ארוכה של בוז ולעג (כולל מספר דמויות ב"ארץ נהדרת") עד שהגיע למעמדו כזמר הישראלי הכי פופולארי כיום. מה שיפה אצלו מעבר לרגישות, לאנושיות ולחכמה שגילה בתכנית, הוא שלצד שימור העבר של המוזיקה המזרחית הקלאסית והפופולארית והנצחתו, הוא מבקש יחד עם חבריו לדרך: ירון אילן, יוסי גיספן, עדי ליאון וחיים רביבו להעמיד דור חדש של צעירות וצעירים שימשיכו את הדרך, שהממסד הציוני האשכנזי ביקש ועדיין מבקש להכחיד ולהעלים מנוף התרבות הישראלית. בדברי התודה שלו הוא מכנה את גיספן ה"משורר הלאומי" ומבקש ממנו להתעלם מכל דברי הבלע ששפכה עליו הביקורת הישראלית. אבל גיספן הוא לא המשורר הלאומי, אלא הפזמונאי הלאומי. המשורר הלאומי שלנו הוא ארז ביטון, הראשון שזעק בשירה העברית את קול המחאה המזרחית. את ביזויה של זמרת החצר של מלך מרוקו – זוהרה אלפאסיה ובעצם ביזוי כל התרבות והמורשת שהביאו הורינו מארצות מוצאם במזרח. התכנית "אייל גולן קורא לך" איננה עוד תכנית ריאליטי או בידור, אלא תכנית תרבות ישראלית ברמה ובאיכות שמזמן לא נצפתה כאן, שכבשה מיליוני מסכים ולבבות.
תודה לד"ר רפי שובלי על הייעוץ והתמיכה.
