נאום בעצרת המהפכה בתל אביב / שירה אוחיון
פורסם בתאריך 8 באוגוסט 2011 מאת הנהלת האתר
ערב טוב לכל אחי ואחיותיי למחאה, גיבורי וגיבורות המהפכה,
אני שירה אוחיון, אם חד הורית. ילידת דימונה. חיה בשכירות באשדוד. ממובילי מאבק העובדים והנגנים של התזמורת האנדלוסית החדשה. מורה ומחנכת בישראל .
היום באתי לומר לכם – בשמי ובשם כל אחיותיי מהשכונות, מהעיירות ומהכפרים בכל רחבי הארץ – נמאס לי! נמאס לנו שהמדינה מכה אותנו פעם אחר פעם: מפני שאנו נשים, מפני שאנחנו אמהות חד הוריות, מפני שאנחנו מזרחיות , מפני שאנו גרות בשכונות ובעיירות, מפני שאנחנו מורות, מפני שאנחנו אמניות, מפני שאנו דוברות את שפת אמנו- הערבית והפעם מפני שאנו קמות ומוחות נגד השיטה הקפיטליסטית האכזרית שהפכה אותנו עניות, מובטלות, מחוסרות דיור ורמסה את כבודנו. אנחנו לא מפונקות ולא פרזיטיות! כל מה שאנו מבקשות הוא לחיות בכבוד ועתיד לילדינו.
אין לנו שום ביטחון במדינת ישראל. ביטחון מתחיל בבית, בדיור, בתעסוקה הוגנת, בבריאות, בחינוך וברווחה, וכן גם בתרבות. תרבות איננה מותרות. אמנים ואמניות רעבים ללחם במדינת ישראל. במשך שנים הפרידו בינינו עם חומות וגדרות עשויות בטון שנאה וגזענות, ושיסו אותנו זה בזה להילחם על פירורי הפירורים שהותירו לנו הטייקונים אחרי שהשתלטו על כל משאבי המדינה.
כל חיי שחיתי נגד הזרם ונאבקתי יחד עם אחי ואחיותיי מתנועת "אחותי" למען נשים בישראל, למען חינוך עיוני לתושבי השכונות והעיירות, למען מעמד המורות, ולמען זכויות אמהות חד הוריות, למען זכויות היוצרים והיוצרות ולמען צדק חלוקתי בדיור, בקרקעות ובמשאבי התרבות.
שילמתי ואני עדיין משלמת מחירים אישיים כואבים. היום לראשונה בחיי, אני מוצאת את עצמי שוחה עם הזרם ובעזרת השם, עם השיטפון הנפלא הזה של סולידריות ואחווה שסוחף את כל המדינה- מאילת, דרך דימונה, באקה אל גרביה, נצרת ועד קריית שמונה בדרישה לתיקון אמיתי. ועל כך תודה גדולה ליוזמות המהפכה דפני ליף סתיו שפיר וחבריהן, על שהוציאו את המוני האזרחים והאזרחיות למאהלים ולכיכרות ואפשרו לנו, הרוב במדינה, לזעוק את כאבנו, לדבר על מצוקותינו ולהיאבק יחד למען תקווה ושינוי!.
גם לתושבי הדרום שכונת שפירא, נווה שאנן, כפר שלם, התקווה ויפו מותר למחות ולזעוק על הזנחה של שנים והיום גם לתושבי צפון ת"א. "אם אין שוויון אין שלום ואם אין שלום אין שוויון"- כך אמרו "הפנתרים השחורים" ממחוללי תרבות המחאה והקריאה לצדק חברתי בישראל .
היום אנו ניצבים כאן כולנו: נשים וגברים, יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, עולים וותיקים, דתיים וחילונים אזרחי הדרום המרכז והצפון, מהגרי עבדות ופליטים מאוחדים יחד להשיב את הריבונות על המדינה לידינו האזרחים. צדק חברתי וצדק חלוקתי. לא נתפשר על פחות מזה. הגענו לנקודת אל חזור. מהמהפכה אין דרך חזרה עד שנשנה את השיטה ונגיע לשוויון מלא, ללא הבדל מגדר, דת, צבע, מוצא, לאום או נטייה מינית. כולנו בני אדם ואזרחים שווי זכויות ולא עבדים ונתינים.
אדוני ראש הממשלה, קצה נפשנו במדיניות הקפיטליסטית הקיצונית שהנהגת:
הקלת במיסים על ברוני ההון שבטנם השבעה ותאוות הבצע שלהם אינן יודעות שובע וקיצצת בחינוך, ברווחה, בבריאות!
באנו לכאן לומר לך הערב בקול גדול:
עד כאן! העם רוצה דרך אחרת! העם רוצה כיוון הפוך! העם רוצה צדק חברתי!
הממשלה שלך התנתקה מהעם. אבל אל תטעה: העם לא יעלם!
וגם הקריאה הזו לא תיעלם: כן. העם רוצה צדק חברתי!
This call will not go away - people want justice!
By Shira Ohayon
Speech at the Tel Aviv Rally, Saturday night August 6. 2011
Translated by Adam Keller
Good evening to all my brothers and sisters of the protest, the heroes and heroines of the revolution. I am Shira Ohayon, a single mother, born in Dimona. Living in a rented apartment in Ashdod, active in the struggle of the workers and the musicians of the New Andalusian Orchestra to save it from being closed down, a teacher and educator in Israel.
Today I came to tell you, on behalf of all my sisters in the slums, towns and villages throughout the country, that I`m sick and tired! We`re tired of the state hitting at us again and again: because we are women, because we`re single parent mothers, because we`re Oriental, because we live in neighborhoods and towns, because we`re teachers, because we`re artists, because we speak our mother tongue ג€“ Arabic! ג€“ and this time because we get up and protest against the brutal capitalist system which has made us poor, unemployed, homeless, which trampled upon our dignity. We are neither spoiled nor parasitic! All we ask is to live in dignity and have a future for our children.
We have no security in the State of Israel. Security begins at home - with housing, with fair employment, with health, education and welfare, as well as with culture. Culture is not a luxury. Artists are starving in the State of Israel. For years we were separated by walls and fences made of concrete as well as of hatred and racism, and we were set at each other`s throats to fight for the crumbs of the crumbs left to us by the tycoons, after they took over all the country`s resources.
All my life I have been swimming against the tide. Along with my brothers and sisters of the `Ahoti` (`My Sister`) movement I have been struggling for the women of Israel, for quality education to residents of slum neighborhoods and towns, for good quality teachers, for the rights of mothers, for the rights of creative artists, and for distributive justice in housing, land and cultural resources.
The State of Israel gives us no security, none at all. Security begins at home, housing, fair employment, health, education and welfare, as well as culture.
I paid and I`m still paying a painful personal price. For the first time in my life, I find myself swimming with the tide. With God`s help, with this wonderful flood of solidarity and brotherhood and sisterhood which is sweeping the whole country - from Eilat, though Dimona, Baka and Nazareth to Kiryat Shmona, demanding a real correction of wrongs and abuses. We owe great thanks to the revolutionary initiators Daphne Leaf, Stav Shafir and their fellows, who brought out the masses of citizens to the tents and city squares and gave us, the majority in this country, an opportunity to cry out our pain, to talk about hurts and concerns and struggle together for hope, for effecting a change!
Even residents of the poor South Tel Aviv neighborhoods, Shapira and Neve Shaanan, and Kfar Shalem and Hatikva and Jaffa to protest and cry out shout about the neglect of years; today, so do residents of North Tel Aviv. `If there is no equality, there is no peace and if there is no peace there is no equality` ג€“ so said the `Black Panthers`, who initiated the culture of protest and of the call for social justice in Israel.
Today we are all here: men and women, Jews and Arabs, Ashkenazim and Sephardim, new immigrants and veteran Israelis, religious and secularists, residents of the South, Centre and North, migrant slaves and refugees ג€“ all of us united together, determined to restore the sovereignty of this country to us, its citizens. Social justice and distributive justice - we will compromise for nothing less. We have reached the point of no return. From revolution there is no turning back, until we change the system and reach full equality, regardless of gender, religion, color, origin, nationality or sexual orientation. We are all human beings and equal citizens, not slaves nor subjects!
Mr. Prime Minister, we have had enough of the extreme capitalist policy which you have instituted: you have reduced the taxation on the barons of capital, whose greed is insatiable - and you have cut down education, welfare, health!
We are here to tell you tonight with a clear and loud voice:
No more! The people want another way! The people want an opposite direction! The people want justice!
Your government disengaged from the people. But make no mistake: the people will not go away!
And this call will not go away: Yes. People want social justice!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה