שירת נשים גדולה עולה- חלק ג'
מאת: שירה אוחיון
הקונצרט "כי קולך ערב" - קונצרט מחווה לכוכבות הזמר היהודיות בארצות ערב בביצוע התזמורת האנדלוסית הים-תיכונית אשקלון, שתארח בהופעה נדירה את כוכבת הזמר המרוקאי ריימונד אבוקסיס ואת הזמרות ליז ממן (נכדתו של הזמר סמי אלמריבי ז"ל) ורחלה, במסגרת שבוע פסטיבל "לבי במזרח"- לתרבות מזרחית עכשווית, ובהמשך לסדרת הרשימות שלי "שירת נשים גדולה עולה" שפורסמו כאן לראשונה ב"קפה ג'יברלטר" , ולכתבתה המעולה של צפי סער בעיתון 'הארץ' סביב המחקר שערכתי על תרומתן של הנשים היהודיות והנשים בכלל למוזיקה הערבית והמגרבית, בחרתי להביא בפני קוראי הקפה את מאמרו של החוקר המרוקאי מחמד אמסקין: "הזמר היהודי-ערבי- קולותיהן הנשגבים של הנשים" במלואו. המאמר סוקר את כוכבות הזמר בארצות ערב והמגרב ואת תרומתן הייחודית ופורצת הדרך לתרבות ולמוזיקה הערבית.
היא הייתה האישה המרוקאית הראשונה שהקליטה תקליטים בשלהי שנות העשרים, בחברות 'קולומביה', 'גרמופון', 'פטאטה מרקוני', 'פיליפס' ו'פוליפון'... שמה יצא לתהילה מחוץ לגבולות מרוקו והיא הייתה לשם דבר באלג'יריה ובתוניסיה, לצדן של מרים פקיי, שייח'ה טטמה, ריינט ל'אורנייז ולואיזה תוניסייה (התוניסאית). היה הייתה אחת המרוקאיות הראשונות שהתמחו בסוגת המלחון, היא ביצעה גם שירים בסגנון שעבי, האווזי, דז'ירי, ע'ארנאטי, כמו גם שירים פופולריים. לאחר קריירה מוסיקלית עשירה, זוהרה אלפסיה הלכה לעולמה ב 1995, כשהיא מותירה לנו פזמונים בלתי נשכחים, שתמיד יתנגנו בהנאה ובנוסטלגיה.
באלג'יריה, ישנן כמה שמות ראויים לציון. נפתח בסולטנה דאוד אשר אמרגנה הראשון, סעוד מדיוני, נתן לה את שם הבמה ריינט ל'אורנייז (בת-אוראן). בתו של רב ממוצא מרוקאי ואם אלג'יראית. היא נולדה בטיארת ב- 1915. העיוורון שהכה אותה בגיל שנתיים לא מנע ממנה ללמוד כתב ברייל ולנגן על דרבוקה, מנדולינה ולבסוף עוד, ולהפוך לוירטואוזית. היא שלטה בסוגים הגדולים של המוסיקה האנדלוסית, בסגנונות השעבי, וה'האווזי'. היא התלוותה למוסיקאים – הפסנתרנים מוסטפה סכנדרני ומוריס אלמדיוני, אל המתופף אלילו והכנר עבדלע'אני בלקאיד, ולמבצעות פדילה דזיריה, מרים פקיי, זוהרה אלפסיה, אליס פיטוסי, עבד אלכרים דאלי, דאהמנה בנאשור, ובל נשכח את אמן השעבי חג' מוחמד אל-אנקה.
בשנת 1962 ריינט עזבה את ארץ הולדתה. בפריז, היא שקעה בשכחה ובבדידות. רק הודות לעידודם של כמה עיתונאים היא שבה לזירת הפעילות המוסיקלית. היה זה בשנות השמונים, שבהן המוסיקה הערבית, תודות למוסיקת הראי, החלה נשמעת שוב במרחב התקופה. בעברה את גיל 70, היא מקליטה את "זיכרון", אלבום פולחן. ז'קלין גוזלן הקדישה לה ב 1991 סרט תיעודי מרגש "ריינט מאוראן, נמל האהבות". היא נפטרה בפריז ב 17 בנובמבר 1998 בגיל 83, כשהיא מותירה לנו מורשת מלאה כל טוב.
הדיווה האלג'יראית השנייה היא לין מונטי. בת למשפחה חובבת מוסיקה, נולדה באלג'יר בשם אליאן צרפתי. היא קנתה לעצמה שם בביצועים לשירים צרפתים של אדית פיאף, דאמיה, מרז'ן... השגרירה של רפרטואר זה זכתה לתשומת לב בבימות בינלאומיות עוד טרם שבה למקורות, לסגנון פרנק-ערב ולשירים אלג'יראיים מסורתיים. האם השיבה למקורות קשורה לנסיעה למצרים ולפגישה עם פריד אל אטרש? או לנוסטלגיה לאחר היציאה לגלות ב 1962? או לביקוריהם של מוסיקאים שיצרו עבורה במיוחד קטעים מוסיקליים פרי עטם? יוסף חג'ג', המכונה ז'וזה מזוּזָה, הציע לה את השיר "יא אומי", קטע שנוצר ב 1950 בקברט 'לה בולרו' בקזבלנקה ונועד בתחילה לזמרת וורדה האלג'יראית. מוריס מדיוני, אשר ליווה אותה בפסנתר, הלחין עבורה את "חדאתני", ו"ברקנא מנכום". לין מונטי, שחנכה את המלון-קזינו סעדי במרקש ב 1954, חלקה את זיו הכוכבים שלה בזוהר המסורת הגדולה של הקברט ואולמות המוסיקה, ביופיה המשלהב, קולה המתנגן, ונוכחותה המרשימה. אלכסנדר ארקדי הציע לה לשחק את התפקיד שלו ב"הסליחה הגדולה 2". הופעתה האחרונה של לין התקיימה באודיטוריום של המכון לעולם הערבי בפריז. ב 11 מאי 1996. המבצעת של השיר הידוע "אנא לווליה" מתה בפריז ב 2004, ובזיכרוננו היא "תישאר בת דמותו הנשית של סלים הללי הגדול"... נכדתה, ג'ואנה מונטי, שנולדה ב 1977, הוציאה אלבום בשנת 2004 שבו היא מבצעת חמישה שירים מהרפרטואר של סבתה המנוחה.
סיפורן של הנשים והמוסיקה בתוניסיה מעלה בזיכרון כמה שמות: פריטנה דרמון ובָּנאת שמאמה. ליילה סְפֵאז, הגברת הראשונה של הזמר הטוניסאי של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, החזיקה באולם הופעות בבאב סוקיקה והצטיינה בקלאסיקה אנדלוסית. היא הקליטה בחברת פאטה מרקוני משנת 1929, בין היתר את "חביבי גאב", "ג'אני אל מרסול", ו "אימתא נרג'ע פיכ". מרוקו רוממה את הזמרת לואיזה סעדון, המוכרת יותר כלואיזה א-תונסייה. קולה היפה הוקלט בפוליפון ב 1930, "קלבי ליכום", "יא בהיה יא ג'מילה", "חביבתכ קלבי", "יה מחלה אל פאשה"... היא שרה, בפעם הראשונה, ובהקלטה בגרמופון מ 1945, את השיר המפורסם "למוני אללי ע'ארו מני" של הדי ז'ואיני.
לצידן של אום כולתום ואסמהאן, לילה מוראד היא אחת השמות הגדולים של הזמר המצרי. היא נולדה ב- 17 פברואר 1918 באלכסנדריה לאב ממוצא עיראקי, זאכי מורדכי, המכונה זאכי מוראד. בעידודו של דאוד חוסני הגדול, שזיהה את יכולותיה הקוליות, לימד אותה אביה את אמנויות הזמרה. ב 1932 היא הופיעה בתיאטרון רעמסס. אחמד שוויקי ומוחמד עבד-אלווהב גילו אותה, וזו הייתה תחילתה של קריירה מטאורית של כוכבת הקולנוע הערבי. שם נוסף של מצריה יהודיה שמין הדין לגלותו מחדש הוא זה של טוריה כדורה.
אפשר להזכיר את זאכיה ז'ורז' וסולטנה יוסף בכווית. בסוריה, עולה שמה של רחל סמוכה (1895-1955), המכונה פיירוז אל-חלבייה. למשמע הפזמונים "טאוול באלכ" (1936), ו"בי סאבילכ" (1938), אי אפשר שלא להתרגש מתחושת הנוסטלגיה. אך אחת מהנשים הגדולות ביותר של המזרח הערבי תמיד תישאר סלימה מוראד (1912-1974). שמה של הזמרת העיראקית המפורסמת ביותר מאז תחילת שנות השלושים עומד לצד זה של נאזם אל ע'זאלי, שהיה בן זוגה בשנים 1953 עד 1963, שנת מותו של הטנור הערבי. סלימה פאשה, שהיתה הזמרת העראקית הראשונה ששודרה על גלי האתר, ב 1936, מלאה תפקיד מכריע בקריירה של נאזם. זו היא שהכירה לו את חוגי הכוח והאריסטוקרטיה של דמשק וחלב. ביתם, סלון ספרותי אמיתי, איחד תחת קורת גג אחת משוררים, סופרים, מוסיקאים, ואמנים אחרים. נאזם אל עזאלי, האם לא היה אינטלקטואל מגוייס? האם לא כתב מאמרים (כאן מופיעים שמות שלא תרגמתי של מאמרים וספרים), סלימה מוראד היהודיה - אשר בצעה, בין היתר, "יא נאס, יא נאס", "יא נבעת שרייחן", "אעלה שווטי דג'לה", ו "קלבוכ סחר ג'למוד"', שבוצע על ידי אום כולתום בביקורה בעיראק ב 1932 - נותרה בארצה , שלא כמו רוב בני הקהילה שלה, עד פטירה ב 1974.
הדורות האחרונים
בנוסף לכל הזמרות הנפלאות שהוזכרו במאמרו של אמסקן חובה לציין שתי זמרות נפלאות אחרות שפעלו בחו"ל ובארץ. לשתיהן סיפור חיים מופלא ועל שתיהן נעשו סרטים. הראשונה היא הזמרת פאיזה רושדי שהחלה את דרכה ככוכבת עולה במצרים והופיעה לצד גדולי הזמר המצרי כולל אום כלת'ום. בארץ הופיעה פאיזה עם תזמורת רשות השידור בניהולו של זוזו מוסא. קורותיה של פאיזה תועדו בסרטה התיעודי של סיגלית בנאי ובהצגת יחיד שהעלתה בתה , יפה תוסיה כהן.
מאת: שירה אוחיון
הקונצרט "כי קולך ערב" - קונצרט מחווה לכוכבות הזמר היהודיות בארצות ערב בביצוע התזמורת האנדלוסית הים-תיכונית אשקלון, שתארח בהופעה נדירה את כוכבת הזמר המרוקאי ריימונד אבוקסיס ואת הזמרות ליז ממן (נכדתו של הזמר סמי אלמריבי ז"ל) ורחלה, במסגרת שבוע פסטיבל "לבי במזרח"- לתרבות מזרחית עכשווית, ובהמשך לסדרת הרשימות שלי "שירת נשים גדולה עולה" שפורסמו כאן לראשונה ב"קפה ג'יברלטר" , ולכתבתה המעולה של צפי סער בעיתון 'הארץ' סביב המחקר שערכתי על תרומתן של הנשים היהודיות והנשים בכלל למוזיקה הערבית והמגרבית, בחרתי להביא בפני קוראי הקפה את מאמרו של החוקר המרוקאי מחמד אמסקין: "הזמר היהודי-ערבי- קולותיהן הנשגבים של הנשים" במלואו. המאמר סוקר את כוכבות הזמר בארצות ערב והמגרב ואת תרומתן הייחודית ופורצת הדרך לתרבות ולמוזיקה הערבית.
מוחמד אמסקין חוקר את תולדות הזמר המרוקאי והיהודי במרוקו. הוא פרסם, בין היתר, ספרים ומאמרים על הזמרים והזמרות היהודים הגדולים שחיו ופעלו במרוקו ובמגרב כמו: סלים הללי, סמי אלמגרבי, שיח' אלעפרית, זוהרה אלפאסיה ואחרים. בשנתיים האחרונות, שימש כמנהלו האמנותי של פסטיבל המוזיקה האנדלוסית בעיר א-סווירה (מוגדור) שבמרוקו. הפסטיבל האחרון הוקדש כולו לשירת הזמרות היהודיות המפורסמות של ארצות המגרב וארצות ערב והשתתפו בו זמרות מרוקאיות יהודיות ומוסלמיות.
בהזדמנות זו ברצוני להביע את הערכתי הגדולה למחמד אמסקין על פועלו ההיסטורי והתרבותי החשוב, על שיתוף הפעולה וקשרי הידידות ועל שנאות לאפשר לי להביא בפני הקוראים את המאמר בעברית.
כמו כן, תודה מיוחדת לעמוס נוי על התרגום המשובח של המאמר מצרפתית ועל תרומתו לחקר הזמרות היהודיות הנשכחות ברשת ולהעלאת מורשתן המוזיקלית לזיכרון הקולקטיבי הישראלי. עיצוב הזמנה: יורם בלומנקרנץ
קולוותיהן הנשגבים של הנשים / מחמד אמסקין
העיר סווירה (מוגדור) אירחה, מ- 27 ועד 29 אוקטובר 2012, את פסטיבל les Andalousies Atalntiques"", הפסטיבל היחיד בעולם הערבי המתייחס לנושא המורשת המוסיקלית היהודית-ערבית בתוכנית שהוא מציע ובדיון שהוא מקיים סביב נושא זה במסגרת הפסטיבל. בהזדמנות זו, של השנה התשיעית לפסטיבל, המוקדשת לנשים, נשוב אל הדיוות של אז ואל המנגינות של פעם.
את סיפור יחסי הגומלין בין הקהילות היהודיות לבין השירה והמוסיקה הערבית בתחילתה של המאה העשרים עוד צריך לספר בהרחבה. בינתיים נסתפק בציון העובדה שמרבית המוסיקאים והזמרות, באותה תקופה, באו מקהילות אלו.
המקרה של תוניסיה ועיראק מרשים במיוחד. מספיק לגולל גם את רשימות הנציגים בקונגרס הראשון למוסיקה ערבית בקהיר ב 1932, שראה בין המשתתפים, בין היתר, את סמי שוויקה ודאוד חוסני, שני שמות גדולים ורבי חשיבות במוסיקה הערבית.
בתקופה שבה מופע בציבור של נשים לא נתקבל בעין יפה, המבצעות היהודיות, בעיקר במרכזים העירוניים, שברו איסורים והיו לחלוצות בתחום. מעלמה נג'מה, אסתר דה-טטואן, זוהרה אלפסיה, ריינט ל'ורנייז, לין מונטי, סימון תמר, אליס פיטוסי, מארי סוסאן, לילה מוראד, טוריה כדורה, פיירוז אל-חלבייה, סלימה באשה, זאכיה ז'ורז', סולטנה יוסף... אלה הגברות הראשונות והבלתי נשכחות אשר השפיעו מטובן על הזמר היהודי-ערבי במשרק ובמגרב, במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. לדאבוננו, כולן כבר לא עמנו, אך קולותיהן הנשגבים יישארו חקוקים לעד בספריות ההקלטות ובעומק הזיכרון של חובבי הזמר.
המגרב והנוסטלגיה האנדלוסית
המוסיקה האנדלוסית לסוגיה המגוונים – ה 'אלה', ע'רנטה, סנעה, מאלוף – נותרה המורשת המשותפת אותה חולקים וחוגגים הקהילות היהודיות והמוסלמיות של המגרב עד ימינו.
במרוקו, יש כמה הקלטות מוקדמות בתקליטי 78 של שני שמות של זמרות עליהן לא ידוע הרבה - מעלמה נג'מה ואסתר דה-טטואן (אסתר מטטואן), אולם הדמות שהייתה לאגדה במרוקו נותרה ללא כל צל של ספק, זוהרה אלפסיה - האישה המרוקאית הראשונה שהייתה גם מלחינה ומבצעת וגם מחברת (שירים), .
זוהרה אלפסיה נולדה בפז בערך בשנת 1900. מגיל צעיר גילתה עניין בשירה ובמוסיקה שהתנגנה באוויר באותה תקופה, ושאותה ביצעה בבית ספר אליאנס, או במהלך שמחות משפחתיות. כבוגרת, אומצה על ידי משפחות מוסלמיות ויהודיות בורגניות, היא הופיעה עם ה"רבאב" שלה בכל שמחה וטקס. מעריצים באו מרחוק כדי לחזות לא רק במופעיה, אלא גם ביופייה.
היא הייתה האישה המרוקאית הראשונה שהקליטה תקליטים בשלהי שנות העשרים, בחברות 'קולומביה', 'גרמופון', 'פטאטה מרקוני', 'פיליפס' ו'פוליפון'... שמה יצא לתהילה מחוץ לגבולות מרוקו והיא הייתה לשם דבר באלג'יריה ובתוניסיה, לצדן של מרים פקיי, שייח'ה טטמה, ריינט ל'אורנייז ולואיזה תוניסייה (התוניסאית). היה הייתה אחת המרוקאיות הראשונות שהתמחו בסוגת המלחון, היא ביצעה גם שירים בסגנון שעבי, האווזי, דז'ירי, ע'ארנאטי, כמו גם שירים פופולריים. לאחר קריירה מוסיקלית עשירה, זוהרה אלפסיה הלכה לעולמה ב 1995, כשהיא מותירה לנו פזמונים בלתי נשכחים, שתמיד יתנגנו בהנאה ובנוסטלגיה.באלג'יריה, ישנן כמה שמות ראויים לציון. נפתח בסולטנה דאוד אשר אמרגנה הראשון, סעוד מדיוני, נתן לה את שם הבמה ריינט ל'אורנייז (בת-אוראן). בתו של רב ממוצא מרוקאי ואם אלג'יראית. היא נולדה בטיארת ב- 1915. העיוורון שהכה אותה בגיל שנתיים לא מנע ממנה ללמוד כתב ברייל ולנגן על דרבוקה, מנדולינה ולבסוף עוד, ולהפוך לוירטואוזית. היא שלטה בסוגים הגדולים של המוסיקה האנדלוסית, בסגנונות השעבי, וה'האווזי'. היא התלוותה למוסיקאים – הפסנתרנים מוסטפה סכנדרני ומוריס אלמדיוני, אל המתופף אלילו והכנר עבדלע'אני בלקאיד, ולמבצעות פדילה דזיריה, מרים פקיי, זוהרה אלפסיה, אליס פיטוסי, עבד אלכרים דאלי, דאהמנה בנאשור, ובל נשכח את אמן השעבי חג' מוחמד אל-אנקה.
בשנת 1962 ריינט עזבה את ארץ הולדתה. בפריז, היא שקעה בשכחה ובבדידות. רק הודות לעידודם של כמה עיתונאים היא שבה לזירת הפעילות המוסיקלית. היה זה בשנות השמונים, שבהן המוסיקה הערבית, תודות למוסיקת הראי, החלה נשמעת שוב במרחב התקופה. בעברה את גיל 70, היא מקליטה את "זיכרון", אלבום פולחן. ז'קלין גוזלן הקדישה לה ב 1991 סרט תיעודי מרגש "ריינט מאוראן, נמל האהבות". היא נפטרה בפריז ב 17 בנובמבר 1998 בגיל 83, כשהיא מותירה לנו מורשת מלאה כל טוב.הדיווה האלג'יראית השנייה היא לין מונטי. בת למשפחה חובבת מוסיקה, נולדה באלג'יר בשם אליאן צרפתי. היא קנתה לעצמה שם בביצועים לשירים צרפתים של אדית פיאף, דאמיה, מרז'ן... השגרירה של רפרטואר זה זכתה לתשומת לב בבימות בינלאומיות עוד טרם שבה למקורות, לסגנון פרנק-ערב ולשירים אלג'יראיים מסורתיים. האם השיבה למקורות קשורה לנסיעה למצרים ולפגישה עם פריד אל אטרש? או לנוסטלגיה לאחר היציאה לגלות ב 1962? או לביקוריהם של מוסיקאים שיצרו עבורה במיוחד קטעים מוסיקליים פרי עטם? יוסף חג'ג', המכונה ז'וזה מזוּזָה, הציע לה את השיר "יא אומי", קטע שנוצר ב 1950 בקברט 'לה בולרו' בקזבלנקה ונועד בתחילה לזמרת וורדה האלג'יראית. מוריס מדיוני, אשר ליווה אותה בפסנתר, הלחין עבורה את "חדאתני", ו"ברקנא מנכום". לין מונטי, שחנכה את המלון-קזינו סעדי במרקש ב 1954, חלקה את זיו הכוכבים שלה בזוהר המסורת הגדולה של הקברט ואולמות המוסיקה, ביופיה המשלהב, קולה המתנגן, ונוכחותה המרשימה. אלכסנדר ארקדי הציע לה לשחק את התפקיד שלו ב"הסליחה הגדולה 2". הופעתה האחרונה של לין התקיימה באודיטוריום של המכון לעולם הערבי בפריז. ב 11 מאי 1996. המבצעת של השיר הידוע "אנא לווליה" מתה בפריז ב 2004, ובזיכרוננו היא "תישאר בת דמותו הנשית של סלים הללי הגדול"... נכדתה, ג'ואנה מונטי, שנולדה ב 1977, הוציאה אלבום בשנת 2004 שבו היא מבצעת חמישה שירים מהרפרטואר של סבתה המנוחה.
אפשר להזכיר גם את סימון תמר, הקול הגדול של סגנון ה'מאלוף' מהעיר קונסטנטין באלג'יר ותלמידתו של שייח' ריימונד לאיריס, סבו של אנריקו מאסיאס, שנרצח ב 1961.
יש לציין גם את מארי סוסאן, בת זוגו של רשיד קסנטיני, חלוץ התיאטרון האלג'יראי ששיחק לצדה של אלולה, שהיה בה בעת זמר ושחקן. היא התלוותה לבעלה מ 1928 עד 1934 על הבמה במערכונים בלתי נשכחים. ולבסוף נציין את אליס פיטוסי (1916-1998), שרכשה את אמנות המוסיקה מאביה הכנר רחמין, הקליטה את תקליטה הראשון בגיל 13 וידועה בעיקר בזכות הביצוע שלה למאדיח' (שירי תהילה לנביא מוחמד). אליס פיטוסי והזמר בלונד- בלונד הם מהבודדים מבני קהילתם שלא עזבו את אלג'יריה ב 1962.
סיפורן של הנשים והמוסיקה בתוניסיה מעלה בזיכרון כמה שמות: פריטנה דרמון ובָּנאת שמאמה. ליילה סְפֵאז, הגברת הראשונה של הזמר הטוניסאי של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, החזיקה באולם הופעות בבאב סוקיקה והצטיינה בקלאסיקה אנדלוסית. היא הקליטה בחברת פאטה מרקוני משנת 1929, בין היתר את "חביבי גאב", "ג'אני אל מרסול", ו "אימתא נרג'ע פיכ". מרוקו רוממה את הזמרת לואיזה סעדון, המוכרת יותר כלואיזה א-תונסייה. קולה היפה הוקלט בפוליפון ב 1930, "קלבי ליכום", "יא בהיה יא ג'מילה", "חביבתכ קלבי", "יה מחלה אל פאשה"... היא שרה, בפעם הראשונה, ובהקלטה בגרמופון מ 1945, את השיר המפורסם "למוני אללי ע'ארו מני" של הדי ז'ואיני.
שם נוסף הוא חנה ראשד (1933-2003). חנה יצאה ממשפחה של מוסיקאים. אמה, פְליפְלה שאמיה, זמרת ורקדנית, שיחקה בסרט הראשון שצולם בטוניסיה, "המשוגע מקיירואן", עם מוסיקה של מוחמד טריקי ושירה של מוחמד ג'מוסי. דודותיה, בהייה ורטיבה (1913-1981), היו זמרות אף הן. היא הופיעה בפני קהל לראשונה ב 26 מאי 1951. מוחמד טריקי העניק לה את שם המשפחה ראשד, שמקורו במכון ראשידיה. והלחין קטעים במיוחד עבורה, כמו גם סייד שאטה. היא התבלטה ביופייה, גוון קולה, והעוצמה של מיתרי הקול שלה. חנה ראשד שבה לתוניסיה רק ב 1993, לאחר גלות ארוכה. במסגרת פסטיבל הזמר התוניסאי. היא גילתה לשמחתה שהקהל לא שכח אותה.
אך הדמות התוניסאית אשר הפכה לאגדה נותרה ללא צל של ספק חביבה מסיקה. השחקנית, הזמרת, והרקדנית היהודיה. חביבה מסיקה הנערצת הייתה נושא שיחה לוהט בשנות העשרים במגרב, בצרפת, ובמזרח התיכון. היא נולדה ב 1903 בטסטור בשם מרגריט, היא עזבה את בית הספר בגיל חמש כדי להתחיל בחיי אמן. דודתה, הזמרת ליילה ספז', לימדה אותה פסנתר והציגה אותה בחוגים אינטלקטואלים ואמנותיים של עיר הבירה. ב 1908, חביבה מסיקה הקימה את קבוצת התיאטרון "אשאהאמה", שזכתה לתמיכה של מוחמד בורגיבה. היא הייתה האישה הערבייה הראשונה שעלתה על קרשי הבמה ב 1911 - שנתיים לפני הזמרת והשחקנית המצרייה מונירה אל מהדייה. חביבה מסיקה "...טמפרמנט של אש מתחת לחן מזרחי", כפי שתיארה אותה קוקו שאנל, סיימה את חייה בצורה טראגית: ב 23 פברואר 1930. המבצעת של "עלא סריר א-נאום דלעני" נשרפה חיים על ידי המאהב שלה, אליהו מימון, אשר קפץ אל האש כדי למות אתה. חייה והדרמה שלה לא הפסיקו לספק השראה לסרטים וספרים, כמו "חביבה מסיקה, אמנית מושלמת" של אחמד הראווי ו"חביבה מסיקה, שריפת החטא" של ז'ן פב-ד'אסייר, שיצא בבלפונד ב 1998.
המשרק וה'טרב אל-אסיל'
לצידן של אום כולתום ואסמהאן, לילה מוראד היא אחת השמות הגדולים של הזמר המצרי. היא נולדה ב- 17 פברואר 1918 באלכסנדריה לאב ממוצא עיראקי, זאכי מורדכי, המכונה זאכי מוראד. בעידודו של דאוד חוסני הגדול, שזיהה את יכולותיה הקוליות, לימד אותה אביה את אמנויות הזמרה. ב 1932 היא הופיעה בתיאטרון רעמסס. אחמד שוויקי ומוחמד עבד-אלווהב גילו אותה, וזו הייתה תחילתה של קריירה מטאורית של כוכבת הקולנוע הערבי. שם נוסף של מצריה יהודיה שמין הדין לגלותו מחדש הוא זה של טוריה כדורה.אפשר להזכיר את זאכיה ז'ורז' וסולטנה יוסף בכווית. בסוריה, עולה שמה של רחל סמוכה (1895-1955), המכונה פיירוז אל-חלבייה. למשמע הפזמונים "טאוול באלכ" (1936), ו"בי סאבילכ" (1938), אי אפשר שלא להתרגש מתחושת הנוסטלגיה. אך אחת מהנשים הגדולות ביותר של המזרח הערבי תמיד תישאר סלימה מוראד (1912-1974). שמה של הזמרת העיראקית המפורסמת ביותר מאז תחילת שנות השלושים עומד לצד זה של נאזם אל ע'זאלי, שהיה בן זוגה בשנים 1953 עד 1963, שנת מותו של הטנור הערבי. סלימה פאשה, שהיתה הזמרת העראקית הראשונה ששודרה על גלי האתר, ב 1936, מלאה תפקיד מכריע בקריירה של נאזם. זו היא שהכירה לו את חוגי הכוח והאריסטוקרטיה של דמשק וחלב. ביתם, סלון ספרותי אמיתי, איחד תחת קורת גג אחת משוררים, סופרים, מוסיקאים, ואמנים אחרים. נאזם אל עזאלי, האם לא היה אינטלקטואל מגוייס? האם לא כתב מאמרים (כאן מופיעים שמות שלא תרגמתי של מאמרים וספרים), סלימה מוראד היהודיה - אשר בצעה, בין היתר, "יא נאס, יא נאס", "יא נבעת שרייחן", "אעלה שווטי דג'לה", ו "קלבוכ סחר ג'למוד"', שבוצע על ידי אום כולתום בביקורה בעיראק ב 1932 - נותרה בארצה , שלא כמו רוב בני הקהילה שלה, עד פטירה ב 1974.
הדורות האחרונים
בשנות השמונים, עם התגברות העניין במוסיקת עולם ובמוסיקות אתניות, נתגלתה מחדש המורשת המוזיקלית היהודית-ערבית באירופה ובארצות הברית. היהודים הספרדים (המזרחים ש.א.) הגיעו למצב שבו הם שבים ומאשרים את זהויותיהם המרובות. מקטעי המוסיקה של פעם הוסר האבק והם קמו לתחייה. אין ספור שמות של בני דור שני ושלישי שבים ושואבים מהרפרטואר של חלוצי הזמר ושרים את השיבה לשורשים – מריימונד אל-בידאוויה (מקזבלנקה ש.א.), דרך סאפו, פרנסואז אטלן ועד זהבה בן ושרית חדד... גם במרוקו, המורשת המוזיקלית היהודית-ערבית זוכה כיום לכבוד ולהוקרה גם דרך קולות של זמרות מוסלמיות כמו: סנעא מרחאתי, לילה גושי, אסמאא' אלמנאוור וחיאת בוכריס.
תרגום מצרפתית : עמוס נוי.
עריכה : שירה אוחיון
***
בנוסף לכל הזמרות הנפלאות שהוזכרו במאמרו של אמסקן חובה לציין שתי זמרות נפלאות אחרות שפעלו בחו"ל ובארץ. לשתיהן סיפור חיים מופלא ועל שתיהן נעשו סרטים. הראשונה היא הזמרת פאיזה רושדי שהחלה את דרכה ככוכבת עולה במצרים והופיעה לצד גדולי הזמר המצרי כולל אום כלת'ום. בארץ הופיעה פאיזה עם תזמורת רשות השידור בניהולו של זוזו מוסא. קורותיה של פאיזה תועדו בסרטה התיעודי של סיגלית בנאי ובהצגת יחיד שהעלתה בתה , יפה תוסיה כהן.
השנייה היא הזמרת מיה קאזיביאנקה (מרגלית אברם) שהיגרה לארץ, החלה את דרכה בפריז והפכה לכוכבת בינלאומית והופיעה באירופה ובמדינות ערב. מיה אף היתה למשך זמן בת זוגתו של גדול זמרי מצרים- פריד אלאטרש וקורותיה תועדו אף הם בסרט תיעודי.
בהגיעה לארץ ניסתה להמשיך בקריירה כזמרת אך כוכבה דעך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה