יהודה קיסר

ראיון עם יהודה קיסר

מראיינת: שירה אוחיון

נערך במסגרת פרוייקט "מרחיבים דעת" של תזמורת ירושלים מזרח ומערב לקראת קונצרט "כבר עברו השנים" בכיכובם של יהודה קיסר ועידן עמדי

"אני כבר 40 שנה על במות. היום המוזיקה המזרחית היא ברובה פופ, אבל אני רוקיסט בנשמה. הושפעתי מהחיפושיות, לד זפלין, האבנים המתגלגלות, ג'ימי הנדריקס , סגול כהה, ואחרים. כמו כל הדור שלי שהושפע מהם מאד, אבל בנגינה שיוצאת לי מהיד בא לידי ביטוי הצד התימני שלי. לצד ההשפעות המערביות האלה הושפענו מאד גם מהיוונית בעיקר מאריס סאן ומג'ו עמר, שהיה היחידי אז ששר בסגנון מזרחי. זה מה שהיה לפנינו ג'ו עמר , יוונית, ולילית נגר וכמובן אהרן עמרם התימני.

למעשה אני ורמי דנוך התחלנו ב"צלילי העוד" את מה שהיו מכנים אז "הזמר הים תיכוני" . הבאנו מוזיקה חדשה, ג'ו עמר למשל, שר שירים של סמי אלמגריבי בתרגום לעברית (עמרי מא ננסאק) . אנחנו הבאנו את זה בצליל חדש לגמרי. להקת צלילי העוד" וצלילי הכרם" פרצו את הדרך לכל הזמרים והזמרות המזרחים שבאו אחרינו. פרצנו חומה.

למעשה שילבנו את כל ההשפעות האלו עם שירים ישראלים של אלכסנדר פן, נתן אלתרמן ואחרים. למה דווקא הם? כי אלו היו השירים ששרו אז ברחוב. חלק מהשירים בכלל הושרו בסגנון חסידי אשכנזי במקור. למשל, השיר "חנה'לה התבלבלה", נכתב ע"י אלתרמן כפרודיה, מין שיר שיכורים לפורים, נוסטלגיה לרכבת העמק שעברה דרך עפולה.

בצעירותי כנער, נהגתי לשבת ב"כסית" אצל חסקל ושם פגשתי את אלכסנדר פן ואת שיריו . הוא היה יושב שם כותב שירים ויצא לי לשמוע אותו מזמזם לעצמו שירים. כך נולדו שירים כמו  "סורו ממני" ו"חסידה צחורה" שהפכו ללהיט. לשיר "חסידה צחורה" למשל לא היה שום קאבר ברדיו. שרו אותו ברחוב ואנחנו הראשונים שהקלטנו קאבר לשיר. גם השיר "בדד" של זוהר הוא במקור שיר ישראלי בסגנון אשכנזי. גם לשירים של גדולי הזמר הערבי עשינו קאברים. ניגנו את "וואיאק של פריד" ואת "סלאם עליי" שחיים משה ביצע אותו מאוחר יותר בגרסה העברית "שלום עלי". אנחנו הנחנו את התשתיות למוזיקה הים תיכונית.

ניסים סרוסי, אבנר גדסי ושימי תבורי הם הזמרים הראשונים ששרו בסגנון , אבל הם הלכו על סגנון צרפתי או על הסגנון האיטלקי של "סן רמו" ולא שרו מזרחית.  ניסו למצוא חן בעיני קובעי הטעם ולהתקבל למיינסטרים שנשלט ע"י אשכנזים, כי אז הכל היה דרך הרדיו או "הד ארצי", שהפיקו תקליטים. שם לא היה סיכוי לעבור עם הצליל המזרחי. הם ניסו להיטמע בישראליות וזה התאפשר רק עם צליל אירופאי. הייתה קצת שירת מחאה של ג'ו עמר ("הלכתי לשכת עבודה") ואלי לוזון גם התחיל עם שירי מחאה ("איזו מדינה"), אבל המחאה שלנו הייתה לשיר ולנגן בסגנון שלנו, ולא לפי מה שהם הכתיבו לנו ברדיו ובחברות התקליטים. 

עם "צלילי העוד" הייתה לנו הצלחה אדירה. אז הקמתי את "אולפני קיסר". מבחינה אידיאולוגית היה לי חשוב שיהיו לנו זמרים טובים, אבל לרובם לא הייתה אז אפשרות להוציא אלבומים. למי היה אז כסף להוציא אלבום? האפשרות הייתה רק דרך "הד ארצי" שלא אהבו את הסגנון המזרחי שיצרנו, או "האחים אזולאי" שהקליטו יותר את הסגנון המזרחי הישן מארצות ערב. אבל האחים אזולאי והאחים ראובני לא יכלו להמר ולא יכלו לקחת סיכון. לי הייתה אז האפשרות הכלכלית, כי הייתה ל"צלילי העוד" הצלחה גדולה.  אני נתתי לזוהר את הגוון המזרחי. גם זוהר ארגוב הקליט בהתחלה בסגנון הזה, שני שירים בלי סלסולים. בלי מבטא. סגנון כאילו "ישראלי", ואם תשמעי לא תאמיני שזה זוהר. אבל זה היה כישלון גדול בכל מקרה. ואז הוא בא אלי והקלטנו את "אלינור". למעשה הוא וג'קי מקייטן היו הזמרים המזרחים הראשונים שפרצו.

וככה התחלנו עם זוהר. למשל כשהקלטנו את "אלינור" זוהר חשש שזה לא יתקבל ע"י הרדיו. אמרתי לו: "אותי לא מעניין הרדיו אני לא הולך לרדיו. אני הולך לתחנה המרכזית." זו הייתה למעשה תחנת הרדיו הכי גדולה של המדינה.... זה מה שהעם שמע. ושם אנחנו קבענו את הצליל. למשל השיר "עוד יום יבוא" היה למעשה קאבר לשיר של לילית נגר, שזכתה בפסטיבל עדות המזרח. זוהר התעקש להכניס את המוואלים שלו. הוא נתן לשיר פרשנות חדשה משלו ובזכותו שירים כאלו הפכו ללהיטי ענק. בעיני זוהר ארגוב נמנה על גדולי עולם כמו אלביס, אום כלתום ואלטון ג'ון. הוא שר והקליט בלי הטכניקה היום של מחשבים. היה לו כישרון מולד והוא לא יכול היה לעשות משהו אחר חוץ מלשיר. זה היה חיידק והיכולות שלו שמשכו אותו לכיוון הזה. הוא היה זמר ענק וכל שיר שביצע הפך ללהיט בגלל קולו . למשל "הפרח בגני" . הוא כמובן גם הושפע מהיווני ומסלים הללי.

אני וזוהר ארגוב היינו אצלו בבית בניס. בשנת 1984-85 נסעתי להופיע עם זוהר באולימפיה, הופענו בפריז, בטולוז ובניס. שרנו גם שירים של סלים כי זוהר אהב אותו מאד ועשה קאברים לשירים שלו. באחת ההופעות ישב בחור מרוקאי שניגש אלינו ואמר לנו שהוא חבר של סלים. אמרנו לו שאנחנו רוצים לראות אותו והוא לקח אותנו אליו. אני זוכר את הפסנתר שהיה לו בבית ואגרטל עם האפר של הבן זוג שלו שנפטר. זוהר העריץ אותו והיה מפגש מרגש. הוא שילב את המוואלים שלו בשירים שלו. שניהם ענקים. היום זה כבר פופ והקלטות עם טכניקות של מחשבים פחות דגש על היכולת הקולית הווקאלית.

יהודה קיסר הוא גיטריסט וירטואוז. זוכה פרס אקו"ם. מאבני היסוד של תרבות המוסיקה בארץ בכלל, ושל המוסיקה המזרחית בפרט! קיסר הוא אחד האמנים היותר מזוהים עם התעשייה הים תיכונית. צליל הגיטרה הייחודי שלו שלו הוא אחד האלמנטים הדומיננטיים במוזיקת הפופ המזרחי, שעשה שילוב מיוחד מסוגו בין רוק למזרחית. הכובע שלו, שהוא סמלו המסחרי, מלווה אותו לאורך כל הקריירה.

קיסר שנולד בשם מיכאל, זכה משום מה על ידי אמו לשם יהודה. הוא התאהב בגיטרה בגיל צעיר והפך את הנגינה בגיטרה למקצוע.

את דרכו המוזיקלית החל כגיטריסט בלהקת "צלילי העוד", שזכתה להצלחה גדולה והניחה את התשתית לזמר הים תיכוני. מיד לאחר פירוק הלהקה הפך קיסר לנגן מבוקש באירועים ובהקלטות ואף הקים אולפן הקלטות משלו .

לקיסר יש צליל גיטרה ייחודי בלתי ניתן לחיקוי. הרזומה האומנותי שלו ארוך ומעיד על פס ייצור ארוך ומלא הישגים. רשימה חלקית מאוד של אמנים להם ניגן: חיים משה, מרגלית צנעני, נתי לוי, ישי לוי, זהבה בן, אייל גולן, שרית חדד , הדג נחש, גלעד שגב, שריף ועוד. אבל מעל לכל השמות נקשר שמו של קיסר עם הקריירה של זהר ארגוב. יש הרואים בו האחראי הישיר להצלחתו ובעקבות עובדה זו זכה לכינוי "המלך" שהביא אותו לעמדת מפתח במוזיקה המזרחית.