נינו ביטון

נינו ביטון , זוכה פרס אריק איינשטיין של משרד התרבות למפעל חיים בתחום המוזיקה לשנת 2017
אין מאושרת ממני.
לפני כחמש שנים כתבתי לידידי מאיר בוזגלו תגובה שהפכה לפוסט על נינו ביטון המורה הדגול של הדור הצעיר והחדש של המוזיקה המגרבית והאלג'יראית. נגן ומשורר מהדור הישן.

מאיר יקר,

דבריך מקפלים בתוכם טרגדיה גדולה. טרגדיה על ציפייה לגאולה שהפכה לגולה. גולים אנחנו, עקורים ונוודים תועים נצחיים במה שאומרים לנו שהיא היא מולדתנו, והמולדת – היא כבר הפכה לזיכרון נוסטלגי לימים שלא ישובו.

רק לפני מספר שעות חזרתי מהופעה במועדון בתל אביב. המופע של נגן העוד (והבנג'ו), נינו ביטון. בהזמנה האינטרנטית המעוצבת להפליא בצבעים פסיכודאליים היה כתוב שנינו ביטון מארח את הנגנים חגי בליצקי ואת דודי בלילטי. הרגשתי שאני חייבת לגרור את עצמי לת"א על אף העבותות הכובלים אותי פה ב"פריפריה", בעיקר אחרי יום עבודה עמוס ומלא אקשיין. כמו שבזמנו גררתי את עצמי לאוניברסיטה העברית בירושלים כדי לשמוע בפעם הראשונה בחיי את ישעיהו ליבוביץ בהרצאה (אולי האחרונה שלו אם אינני טועה...) ואכן תחושותיי לא הטעו אותי גם הפעם. זו הייתה חוויה שאסור לפספס.

נינו ביטון הוא נגן נשמה, ובלי להעליב אף אחד אני מרשה לעצמי להסתכן בקביעה שהוא נגן העוד הכי טוב בארץ. בנגינתו ובקולו הנוגה כל כך הוא פורט לך על נימי הנשמה: "עלאש, עלאש" הוא שר ואני בוכה ללא דמעות, בגלל העצב העולה מפניו ומשירתו ובגלל הנוכחות הכה דלילה במועדון. הגעתי באיחור וחששתי שאולי לא אמצא כרטיסים.... בקושי 15 איש היו שם. רובם מזוהים. נגנים מוכשרים מהאקדמיה למוסיקה בירושלים: הפסנתרן המחונן עומרי מור שמככב בסולואים מדהימים בקונצרט הנוכחי של התזמורת האנדלוסית ("קונצרט שירת הבקשות"), נגן העוד הצעיר והמוכשר אליאס וקילה, הזמר אסף אמדורסקי ועוד נגנים, כנראה גם הם מהאקדמיה. כולם יודעי דבר...אח"כ עלו שני הנגנים הצעירים- חגי על הקונטרבס ודודי על כלי ההקשה ויצרו יחד עם נינו שילוב נהדר שלוקח את אום כלת'ום, עבד אלוהאב ופריד אלאטרש למחוזות אחרים...אתני, מוסיקת עולם, מזרח ומערב...נינו נכנס להילוך גבוה יותר והפגין וירטואוזיות מופלאה. אח"כ לבקשת הקהל (התל אביבי השמאלני) הוא אמר שישיר את "שיר השלום", למרות שזה גורם לו "להתפוצץ". נבהלתי שהקסם של הערב תכף הולך להתפוגג, אבל ברגע שהוא החל לשיר בערבית ובעברית (סגנון דג'ירי?) על כמה שאנחנו אחים יהודים ופלסטינים, יצחק וישמאעל נרגעתי... נינו הוא כאן ועכשיו. והוא לא זוכה לכבוד הראוי לו למעט כמה נגנים צעירים מוכשרים אשכנזים או מזרחים למחצה שגילו את העוצמה והפוטנציאל הגלומים במוסיקה הקלאסית הערבית והאנדלוסית. נינו הוא גולה נצחי במדינתו שהדירה אותו לשוליים ההזויים של ההוויה הישראלית. חזותו ושירתו ערבית לחלוטין (פעם מצרי, פעם דגירי ופעם אנדלוסי) במדינה שביססה את עצמה על שלילת הערביות ושלילת המזרח. כמוהו יש עוד כמה אודים אחרונים שמחזיקים את הגחלת הדועכת של תרבות מוסיקלית שלמה, שנמחקה בברוטליות: יוסי שריקי, נפתלי אברג'ל, חיים אוחיון, ברטו וענונו ואחרים, כל אחד נושא עמו ידע זיכרון של דורות שהולך ונכחד. נינו, כמו אביך ר' דוד בוזגלו ז"ל הוא גם מורה דגול שלא שמר את הידע אצלו אלא העביר את לפיד הידע והמורשת  לדור הצעיר ורבים מן הכוכבים והכוכבות של המוזיקה המרוקאית בישראל חייבים לו את הידע שלהם במוזיקה המרוקאית, האנדלוסית והדג'ירית.

למרבה הצער נינו גם לא זכה לכבוד המלכים לו זכה סמי אלמגריבי (לא ממדינת ישראל כמובן...), שהיה בן בית בחצרו של מלך מרוקו מחמד החמישי, ששיריו הכתובים בערבית יהודית מונחים בתוך ארון זכוכית במוזיאון היהודים בקזבלנקה, ושהעיתונות המרוקאית פרסמה עד כה את הכתבה הכי רצינית שראיתי על חייו ומותו.

מאיר ידידי, סמי אלמגריבי הוא לא זמר תפוצה. הוא זמר יהודי-ערבי מרוקאי שארץ מולדתו מרוקו העניקה לו את כל הכבוד הראוי לו הן בחייו והן במותו. נינו הוא ה"מופץ" שלא זכה למלא אף הוא היכלות יהודים ערבים ולא זכה לתנאים ההולמים להתפתח כמוזיקאי-על פה בארץ. המופצים הם אנחנו, המזרחים "הישראלים" המשוכנזים וה"אותנטיים", שאף אחד לא מכיר במרוקו, ושהמדינה אף היא אינה מכירה בנו, בתרבותנו ובזהותנו המזרחית. מוזיקאים ממדינות שונות, אכן קרובים, אולי כי הם מדברים בשפה אחרת שאינה עברית ציונית, שאינה שמה גבולות של שחור ולבן, ערבי ויהודי, אלא מדברת בסולמות מקאמים ורצפים. לא פעם שמעתי אותך אומר: "מי שרוצה לשנות את החוקים שישנה את המוזיקה". היום בבוקר ביקרתי בשלושה גנים מוסיקאליים באשדוד יחד עם שלושה נגני התזמורת שהדגימו בפני הילדים תושיות אנדלוסיות ופיוטים במקאמים שונים.... בקיצור אל תגידו יום יבוא. בואו בהמוניכם לפסטיבל הפיוט בירושלים ובירוחם בתחילת אפריל.
2013