יום שבת, 23 בפברואר 2013

שיכורה ולא מיין / שירה אוחיון



שיכורה ולא מיין / שירה אוחיון




על אף האיסור הגורף באסלאם על שתיית אלכוהול, השירה הערבית הקלאסית והמודרנית משוקעת בביטויים, דימויים ומטאפורות מעולם השכרות ושתיית היין. מוטיב היין והשכרות הוא מוטיב חוזר ידוע בתרבות החצרונית הערבית העבאסית של תור הזהב הערבי בבגדאד. הוא עולה גם מאוחר יותר בשירת ימי הביניים הערבית והעברית של תור הזהב באנדלוסיה שבספרד.                                            
למעשה, לצד סוגות שונות שהיו קיימות בשירה הערבית הקלאסית ובשירת תור הזהב העברית בספרד, כגון: 'שירי לעג', 'שירת הגן' ו'שירת עגבים/שירת החשק', ישנה סוגה שלמה המכונה: 'שירת היין' (ח'מריאת). בסוגה זו הצטיין במיוחד אבו נואס, משורר החצר הערבי של הח'ליף הארון אל רשיד, שנודע במיוחד ביופי שירי היין ושירי ההוללות שלו.
גם בשירה הסופית (השירה האסלאמית הרוחנית) מופיע מוטיב היין כאחד המוטיבים המרכזיים, לצד מוטיבים ידועים כמו: מוטיב האהבה, מוטיב האור ועוד. יתרה מכך, פעמים רבות האהבה בשירה הערבית והצופית מדומה ליין, ומתוארת כשיכרון חושים ורבים השירים העוסקים בכאב ההתפכחות ממנה לאחר הפרידה.
בנוסף למוטיב היין, שתי דמויות משמשות אף הן כמוטיב חוזר בשירה הערבית הקלאסית ובספרות ה'אדב': הדמות הראשונה היא דמותו של ה'נדים'. השפה העברית לוקה במחסרים רבים לנוכח עושרה  של השפה הערבית, ואין לנו תרגום מדויק, שמבטא את המשמעות התרבותית העמוקה של מילה זו ואת הפונקציה שמילא ה"נדים' בתרבות הערבית החצרונית. לכן אנו נדרשים למספר כינויים נרדפים. הנדים הוא איש החצר, בן לוויה, רע למשתה, מארח, איש נעים הליכות ובעל השכלה כללית רחבה מצויד בכל הידע הרלוונטי לתקופת תור הזהב הערבי בבגדד ובאנדלוסיה: הוא אדם מלומד ובקיא בשפות, בשירה, בתולדות המשוררים והערבים בכלל ובעל יכולות תרבותיות גבוהות. הוא יושב לצד הח'ליף ב"מג'לס" -'משתה המלך' (מעין מושב תרבותי בארמון הח'ליף).

דמות שנייה בעלת חשיבות היא דמותו של ה'סאקי'- המוזג. לרוב היה המוזג בחצר הארמון ממוצא יהודי, או נוצרי, בגלל האיסור באסלאם על שתיית אלכוהול ומכירתו. לצד ה'נדים' וה'סאקי' ישנן עוד מספר דמויות חשובות בהוויה התרבותית החצרונית של תור הזהב הערבי בארמון העבאסי בבגדאד והן: 
הג'אריה (جارية , ברבים: جواري ג'ווארי) - עוד מילה ערבית שהשפה העברית מוגבלת ביכולת לתארה. מילולית, הג'אריה היא שפחה, אולם בהקשר של ימי הביניים וספרות ה'אדב' הכוונה לנשות ההרמון, הפילגשים, והאהובות של הח'ליפים ואנשי הארמון. בניגוד לדימוי האוריינטליסטי הרווח במחקר המערבי, כולל במחקר הפמיניסטי ל'ג'ווארי' הייתה חשיבות גדולה לתרבות ולמוזיקה הערבית, שחרגה הרבה מעבר לתפקודן המיני בחצר, שכן הן שימשו כסוכנות תרבות מרכזיות בחצר לצד ה'נדימים',הפקידים ואמני החצר . 
דווקא בשל היותן נשים ממוצא לא ערבי ומתוקף מעמדן כנשים לא נשואות, רק הן אלו שיכלו להרשות לעצמן לכתוב שירה, לשיר, לרקוד, לנגן , להלחין, להסתובב בלי רעלות ולרכוש את מיטב ההשכלה של התקופה (בניגוד מוחלט לנשים הערביות הנשואות אשר באופן אירוני למדי, נקראו 'הנשים החופשיות') . את ההשכלה ואת הכשרתן המוזיקלית רכשו בבתי ספר מיוחדים לשפחות, שהמפורסם שבהם היה זה שהקים יצחק אל מווסילי, שר המוזיקה היהודי, בחצרו של הארון אלרשיד. למעשה, נשים אלו הן שהחדירו לתרבות ולמוזיקה הערבית את השפעות תורכיות, פרסיות, הודיות, אנדלוסיות ועוד. בכך תרמו רבות ליצירת המוזיקה והשירה הערבית הקלאסית.
לצידן של ה'ג'אריות', שכתבו ויצרו ובמקביל שימשו גם כמקור השראה לאמני החצר, נמצא גם את ה"נערים", שאף הם שימשו כאובייקט ומושא אהבה של המשוררים בחצר הארמון.

כל סוכני התרבות שצוינו לעיל, יצרו הוויה תרבותית חצרונית ערבית-יהודית חדשה, שבה היין והאהבה משמשים כדלק. חצר הארמון היוותה מעין מעבדה תרבותית שבה הם ייצרו רפרטוארים  וקודים חדשים של התנהגות בכל תחומי התרבות הערבית, החל מלבוש, דרכי חיזור ואהבה, מוזיקה וכלה בדגמים ספרותיים של שירה ופרוזה. רפרטוארים אלו שוכפלו ושועתקו אל מחוץ לארמון העבאסי אל כל רחבי האימפריה הערבית, ומאוחר יותר, אל רחבי האימפריה העות'מאנית, והותירו את חותמם העמוק במוזיקה ובתרבות הערבית והיהודית עד ימנו אנו. לכן היצירה הערבית הקלאסית והיצירה האנדלוסית נתפסת עד היום במרוקו כיצירה משותפת ליהודים וערבים ופסטיבלים למוזיקה אנדלוסית מעלים מופעים יהודים-ערבים ומוקדשים גם לגדולי ולגדולות הזמר היהודי-ערבי. כך למשל, הסרט המרוקאי  "לאן הלכת משה?" מדגים בצורה יוצאת מן הכלל את הקשר ההדוק שבין השירה, המוזיקה והאלכוהול, ואת הקשר ההדוק והסימביוטי בין היהודים והמוסלמים במרוקו בכל הקשור ליצירה המוזיקלית היהודית-ערבית...
אנסה להמחיש את ההוויה החצרונית הערבית-יהודית הזו דרך מספר שירים אנדלוסיים וערביים:
נתחיל עם השיר "קום תרא" בביצוע אחת הזמרות האהובות עלי אמינה אלעלווי:  


זהו שיר אנדלוסי אלג'יראי קלאסי הנמנה על הסוגה של 'שירת הגן'. בשיר זה מופיע הנדים בשורה האחרונה: يا نديم هيا للبستان  نغنموا في الدنيا ساعة : "יא נדים הייא ללבוסתאן, נע'נמו פי אלדוניא סאעה" (יא נדים, בוא מהר לגן נבלה בנעימים עוד שעה בעולם) . תרגום מלא שלי לשיר ופוסט שלם שהקדשתי לביצועים השונים של השיר ב"קפה ג'ברלטר" ניתן למצוא כאן.
בקטע הוידיאו הבא ניתן לראות ולשמוע את השיר 'קום תרא' במסגרת האופרה האנדלוסית "לילות אנדלוסיה" שמנסה משחזרת את התרבות החצרונית ואת "המג'לס" בארמון הח'ליף.


נעבור לשיר האנדלוסי הידוע "שמס אלעאשיא" شمس العشية' שהפך לקלאסיקה במרוקו ובקרב חובבי המוזיקה האנדלוסית בארץ. בשיר זה מופיעה השורה: " و الساقي مؤدب/ يسقي بالأواني البندقية" :  
"ואלסאקי מואד'ב, יסקי באלאוואני בונדוקיה"- ובתרגום לעברית: והמוזג איש נעים הליכות, משקה אותנו יין בגביעי זכוכית מוונציה" עידון, עידון, עידון. זה שם המשחק בחצר הארמון. זה גם האידיאל של הגבר הערבי (חלם= איפוק וריסון), למרות שנראה שהמערב ניכס תכונות אלו לעצמו. בלי התכונות הללו ריסון, איפוק ועידון לא יכולת לשרוד בחצר המלך- גם בבגדאד, גם באנדלוסיה ומאוחר יותר גם בצרפת. השיר הזה, שנתפס כיום כמעט כשירה דתית גם בארץ (משמש כלחן לפיוטים) וגם במרוקו (בכמה גרסאות אפילו נשתרבבו דברי שבח למוחמד ולאל בסוף השיר), הוא למעשה שיר אהבה מז'אנר "שירת החשק" (ע'זל) - לנער יפה התואר. השיר משובץ במטאפורה של השמש ההולכת ושוקעת כדימוי לפרידה מהאהוב. שיר עמוס ברמיזות ובתיאורים הומו-אירוטיים. להלן השיר בתרגום שלי:
                                       

شمس العشية  - שמש בין ערביים
תרגום: שירה אוחיון

شمس العشية 

שמס אלעשיה (שמש בין ערביים) 

شَمْسُ العَشِي قَدْ غَرَّبَتْ وَاسْتَعْبَرَتْ عَيْنِي مِنَ الفُرْقَا


عَلَى الشَّفَقْ سَطَّرَتْ حِينَ غُيِّبَتْ زَادَ العَشِيقْ شوقا

حَتَّى الطُّيُورْ قَدْ غَرَّدَتْ وَتَرَنَّمَتْ تَرْثِي عَلَى الوَرْقَا

يَا شَمْسَ العَشِيَّا أمْهِلْ لا تَغِبْ بِالَّلهِ رِفْقَا

هَيَّجْتِ مَا بِيَا حَتَّى زِدْتَنِي فِي القَلْبِ شَوْقَا

تَرَّفَقْ عَلَيَّا إنِّي فِي الـمَلِيحْ قَدْ زِدْتُ عِشْقَا

فِي الوَادِي الـمُذَهَّبْ وَوَجْهُ الـملِيح مِثل الثُّرَيَّا

وَالسَّاقِي مُؤدَّبْ يَسْقِي بِالأوَانِي البُنْدُقِيَّا

صَفِّفُوا القِطْعَا وَزِيدُوا نَغْنَمُ هَذَا العَشِيَّا

كُلُّنَا كَسُوا فِي يَدُو يَغْتَنِمْ سَاعَة هَنِيَّا

وَالمَلِيحْ قَلْبِي يُرِيدُوا يَنْشَرِحْ بَيْنَ يَدِيَّا

وَالقطِيعْ بَيْنِي وَبَيْنُوا وَالعِيدَانْ تَصْنَعْ تَوَاشِي

قَرِّبـُوا حِبِّي إلَيَّ واعْطِفُوا عَطْفَ الحَوَاشِي

أنَا كُلِّ مِلْكٌ لَكُمْ سَادَتِي أنْتُمُ لِمَنْ؟

أنَا عَبْدٌ اشْتَرَيْتُمُوهُ رَخِيصًا بِلا ثَمَنْ


שמש של בין הערביים שקעה ועיניי מלאו בדמעות של פרידה

את קרניה שלחה אל אדמומית האופק וכאשר שקעה גברו הגעגועים בלבו של האוהב
אפילו הציפורים צייצו וזמרו שיר קינה על העלים.

הו שמש של בין ערביים, האטי, חי אלוהים, אל תיעלמי פן איוותר ללא חסדך,
הסערת את כל כולי עד שגברה בלבי התשוקה
רחמי עלי כי אהבתי ליפה התואר רק הולכת וגדלה

בוואדי המוזהב
פניו של יפה התואר זוהרות כמו אוסף כוכבים מנצנץ
ומוזג יין נעים הליכות
משקה אותנו יין בגביעי זכוכית מוונציה.

סדרו את הכלים בשורה והוסיפו, נבלה בנעימים את הערב הזה
כל אחד מאיתנו כוסו בידו, הבה נבלה עוד שעה בנעימים
לבי משתוקק אל היפה לשמוח בין ידיו
הוי הניתוק ביני לבינו
וכלי העוד מנגנים תושיות
קרבו את אהובי אלי וחושו את רגש האהדה
אני כל כולי לשירותכם...ואתם אדוניי?

אני עבד, אותו קניתם בחינם, ללא תמורה.


 



כאן ניתן לשמוע את השיר בגרסה אנדלוסית קלאסית שמרנית בביצוע  של עבד אלסלאם ספיאני:



ופה אותו שיר בגרסא פופית מקפיצה בטלוויזיה המרוקאית, בביצוע הזמר הפופולארי עבד אלרחים סוואירי שיודע בדיוק מה הוא שר תוך שהוא כשהוא מפלרטט עם אחד הבחורים באולפן, ובאופן לא מפתיע בוחר לפתוח את השיר עם המוואל הבא (תרגום שלי):

אנא לי חביב - יש לי אהוב
ולדאכ אלחביב חביב – ולאהוב זה יש אהוב
ולדאכ אלחביב אידן חביב – וגם לאהוב זה יש אהוב
פד'הבתו ענד אלטביב – אז הלכתי לרופא
אשכו מא בי – להתלונן על אשר בלבי
פווג'דתו אלטביב- וגיליתי שלרופא
אידן להו חביב – גם כן יש אהוב.
ושארב אלח'מר – מי ששותה יין
יסחו בעד סכארתה – מתפכח לאחר שכרונו
ושארב ריק – אולם מי ששתה מהתשוקה
ושארב אלחוב – ומי ששתה מהאהבה
טילה אלדהר סכראנ – נותר כל חייו שיכור

 

לסיום, נעבור לשיר האלמותי של אום כלת'ום – "אל אטלאל": עיי החורבות של אהבתנו. השיר נכתב ע"י אברהים נאג'י בערבית ספרותית ומבוסס על חוויה מרכזית בשירה הערבית הקלאסית. "אל אטלאל" הוא מושג ומוטיב המשחזר את הרגע שבו עוברים האוהבים ליד שרידי המקום שבו התממשה אהבתם, מחנה שננטש בעת שבני השבט עזבו את מקום שהייתם מסיבה זו או אחרת, ועברו למקום אחר. קינה על חורבות אהבה שנגמרה. להלן תרגום השיר שהיו מי שהעניקו לו משמעויות לאומיות ומי שהעניקו לו משמעויות פמיניסטיות ("אעטיני חורייתי" הב לי את חירותי!).  השיר מובא כאן בתרגום ספרותי של סלמאן מצאלחה עם שינויים קלים שלי .

 .




أم كلثوم - الأطلال


 كلمات الشاعر ابراهيم ناجي

وألحان الموسيقار رياض السنباطي


يا فؤادي لا تسل أين الهوى كان صرحاً من خيالٍ فهوى

اسقني واشرب على أطلاله واروِ عني طالما الدمع روى

كيف ذاك الحب أمسى خبراً وحديثـاً من أحاديث الجوى

لسـت أنساك وقد أغريتني بفـمٍ عذب المنـاداة رقيـق

ويـدٍ تمتد نحـوي كـيـدٍ من خلال الموج مدّت لغريق

وبريقٍ يضمأ الســاري له أين في عينيك ذيّـاك البريق


يا حبيباً زرت يومــاً أيكه طائر الشــوق أغني ألمي

لك إبطـــاء المدل المنعم وتجني القـــادر المحتكم

وحنيني لك يكـوي أضلعي والتـواني جمرات في دمي

أعطني حريتي أطلـق يديّ إنني أعطيت ما استبقيت شيئا

آه من قيـدك أدمى معصمي لم أبقِه ومــا أبقى عليّـا

ما احتفاظي بعهود لم تصنها وإلام الأسـر والدنيا لديّـا


أين من عيني حبيب ســاحر فيه عز وجلال وحيـــاء

واثق الخطــوة يمشي ملكـاً ظالم الحسن شهي الكبرياء

عبق السـحر كأنفاس الربى ساهم الطرف كأحلام المساء


أين مني مجلس أنت به فتنــة تمت ســــناء وسنى

وأنـــا حب وقلب هائــم وفراش حائـر منك دنــا

ومن الشـــوق رســول بيننا ونديم قدم الكأس لنـا

هل رأى الحب سـكارى مثلنا كم بنينا من خيال حولنــا

ومشـــــينا في طريق مقمر تثب الفرحة فيه قبلنـا

وضحكنـا ضحك طفلين معــــاً وعدونا فسبقنا ظلنـا


وانتبهنا بعد ما زال الرحيـق وأفقنـا ليت أنّا لا نفيــق

يقظة طاحت بأحلام الكـرى وتولى الليل والليل صديــق

وإذا النـــور نذيـرٌ طالعٌ وإذا الفجر مطلٌ كالحريــق

وإذا الدنيــا كما نعرفهـا وإذا الأحباب كلٌّ في طريــق

أيها الســــاهر تغفو تذكـــــر العهــد وتصحو

وإذا مـــا التأم جرح جدّ بالتذكـــــــــار جرح

فتعلّم كيف تنســــــــــى وتعلّم كيــف تمحو


يا حبيبي كل شيءٍ بقضاء مـــا بأيدينا خلقنا تعســاء

ربما تجمعنا أقدارنــا ذات يــوم بعد ما عز اللقـــاء

فإذا أنكــــر خل خله وتلاقينا لقـــاء الغربــــاء

ومضى كل إلى غايتــه لا تقل شئنا فإن الحظَّ شــــاء



"אל-אטלאל"- עיי החורבות של אהבתנו
מילים:אבראהים נאג'י
לחן:ריאד א-סונבאטי
תרגום: סלמאן מסאלחה

הו ליבי, אל נא תשאל היכן האהבה / מגדלים מדמיון היא הייתה ואיננה
השקני, אחר לגום על שרידי חורבותיה/ וספר עלי, כמו הדמע, שסיפר עליה
איך הלכה האהבה וכבתה לה/ והפכה למילים של יגון מייסר
לא אשכח איך ניסית לפתותני/ במתק שפתיים ענוגות
והיד שהושטת אלי / מתוך הגלים, כמו יד המושטת לטובע
והאור בעינייך, חלומם של נוסעי המדבר/ איפה הוא אותו המאור

הו אהוב, שנחתתי יום אחד בסבך ענפיו/ בתשוקה מרחפת אני שרה
צעדיך איטיים כשל ילד מפונק/ כשל איש, שהכל הוא יכול
ערגתי אליך צורבת צלעותי/ הפרידה - גחלים לוחשות בעורקי
הב לי את חירותי, התר את ידי / הב לי את כולי נתתי, לא חסכתי דבר
הו, מאזיקיך דממו פרקי / למי אותירם ואותי לא הותירו
למה אשמור אמונים, ואתה לא שמרת/ עד מתי זה השבי, כשכל העולם מונח לרגלי



מה רחוק הוא אהובי רב הקסם / רב גאון ותפארת ומבוכה
צעדיו, כשיפסע, רב בטחה והדר / ביופיו כל העושק, גאונו הוא תשוקה בשפתיים
ניוחוות בקסמו כמשבי הגבעות / ועיניו הרפות כחלום בין ערביים

מה רחוק הוא המושב בו תשב / ברוב קסם שנשלם הוא באור.
ואני אהבה, לב תועה ודואב / כפרפרים שקרבו למאור
התשוקה כמו שליח מתרוצצת בינינו / וכרע למשתה המושיט לנו כוסותיו
האם ראתה עוד האהבה שיכורים כמונו?/ כמה מגדלי דמיון שווא בנינו סביבנו,
ופסענו בשביל מואר באור ירח /והשמחה כמו קפצה לפנינו
וצחקנו שנינו שחוק ילדים  ביחד / גם האצנו צעדינו והקדמנו את צילנו

התפכחנו כחלוף זה היין /התעוררנו, ולוואי לא ניעור
יקיצה, שמחקה חלומנו/ ופרח זה הלילה, והלילה הוא חבר
זה האור שם, שעולה להזהירנו/ זה השחר שם, מפציע כמו אש
העולם שוב ינהג כמנהגו/ האוהבים: כל אחד לדרכו
הו, האיש החולם שם בלילה בעיניים עייפות /ונזכר בבריתות האהבה, ומתעורר
וכשפצע האהבה בנפשו כבר הגליד /הזיכרונות יפציעו מחדש על הפצע האחר
עת היא לך ללמוד איך לשכוח/ עת היא לך ללמוד איך למחול
אהובי, כל דבר נגזר בשמיים / לא בידינו גורלנו כה אומלל 
יתכן כי הגורל יפגישנו/ לאחר הפירוד, יום אחד.                                                                                                 
ואם האוהב יתנכר לאהובו/ ניפגש כזרים שבעתיים                                                                                      
וגם אם יפנה לדרכו כל אחד מאיתנו / אל נא תאמר: זה רצוננו. זה רצון הגורל



2 comments:

Unknown אמר/ה...

תודה על הפוסט היפה. ووجه المليح مثل الثريا המלה ثريا כאן פירושה צביר כוכבים. בעולם הערבי
לפלגיו השונים רווח השם ثريا לנשים. יש גם בישראל נשים ששמן סוראיא, פירוש שמן, כמובן,
אינו נברשת אלא משהו נעלה וגם... גבוה יותר: קונסטלציות כוכבים, שהרי הכוכבים נחשבים יפים.
כך רווח בקרב נשים מזרחיות גם השם قمر, קמר שפירושו ירח.
שוב תודה.
אבי עילם אמזלג

Unknown אמר/ה...

פוסט נפלא אין עליך