יום שבת, 22 בספטמבר 2012

"אייפון משלה"- הרהורים על הפער הדיגיטלי בחינוך


אתמול יצא לי לקרוא את הכתבה: המהפכה המקוונת: איך יראה החינוך של העתיד? .בעיני, כתבת חובה לכל איש ואישה בישראל שיש לו נגיעה למערכת החינוך בישראל, או ילדים שלומדים במערכת הזו. הכתבה אמנם לא חידשה לי הרבה כי כתבתי לא מעט ביקורת בעבר על המערכת, אבל הזכירה לי שפעם אמרה לי סטודנטית באוניברסיטת ת"א במסגרת סמינר על "מעמד האינטלקטואלים": "את דוגמא לתוצר כושל של מערכת החינוך", בגלל דעות רדיקליות שהבעתי בסמינר. ובכן, אני גאה להיות נפל של מערכת החינוך הישראלית! מערכת שלא הצליחה לטעת בי חשיבה ליניארית מצמצמת ולפגוע בחשיבה המזרחית והיהודית שלי: חשיבה מסתעפת ומורכבת שמזמנת ראית זוויות שונות של אותה בעיה, חשיבה ביקורתית וחשיבה יצירתית, חשיבה שיש בה ניצוצות של גאונות, אותה חשיבה שהולידה את אום כלת'ום והערבסקה , את התלמוד וגם את הווינדוס ואת הפייסבוק, בקיצור כל מה שמשרד החינוך מגדיר היום כ"מיומנויות המאה ה-21".

הרבה אומרים לי שאני מתפזרת, קופצנית, אסוציאטיבית מדי, לא ממוקדת מבזבזת זמן יקר ברשתות החברתיות. ואני עונה: אני לומדת כל הזמן ואתם מפגרים! מערכת החינוך שלכם מפגרת ותקועה בעידן המהפכה התעשייתית. במקום לנהל מלחמה יומיומית מטומטמת בתלמידים שלכם, כדי שיעלימו את הסמארטפונים שלהם בכיתה, תתחברו אליהם ואל יכולות הלמידה המדהימות ללא מורים/ות של הדור הצעיר והחכם הזה, ותודו שאנחנו ההורים והמורים/ות מפגרים אחריהם כמה שלבים באבולוציה. תנו מחשב או טבלט לכל ילד בכל כיתה ותראו איזה ילדים וילדות גאונים ומוצלחים לנו. שימו פלזמות,מסכים ולוחות חכמים בכיתות ותפסיקו להילחם בילדים ובטכנולוגיה הדיגיטלית, ואז תגלו פתאום שאין בעיות משמעת ונפתרו כל בעיות הקשב וריכוז, וראו הפלא ופלא איך כל ההיפרים עם קוצים בישבן יהפכו פתאום לתלמידים המובילים והמצטיינים. אני מדברת מניסיון בדוק בשטח ולא מהזיות או פנטזיות אידיליות.

בשנים 1995-1996 לימדתי בכיתה מתוקשבת און ליין בבית ספר בשכונת התקווה שייסדה עמותת "קדמה". היו אלה הימים שלאחר רצח רבין. יובל רבין תרם לביה"ס ציוד מחשבים בסך של כ-250,000 ₪ מתוך מחשבה שפתרון הבעיות החברתיות של הפריפריה תרחיק את תושביה המזרחים בעיקר, מהימין ותחזיר אותם לחיק מפלגת העבודה או משהו כזה. בכל אופן, התלמידים "בקדמה" כתבו עבודות שורשים מתוקשבות וסיירו וירטואלית בשווקי צנעא ובדגאד, למדו היסטוריה מאתר אינטרנט עם רכבות מקבילות של היסטוריות שונות בעולם, צפו בסרטים רבים כדרך לימוד בג"ג, סיירו בשכונה וחקרו תופעות שונות הנוגעות ישירות לחייהם בסוציולוגיה והאזינו לפיוטים, לשירי הברירה הטבעית ולזוהר ארגוב בשיעורי ספרות ועוד. לא זכורות לי כמעט בעיות משמעת, אלא שותפות אמיתית של הורים מורים ותלמידים, אווירה משפחתית והמון חדוות יצירה בהוראה. אם היה שם זעם הוא הופנה כלפי העירייה והממסד, שעשה לא מעט בעיות ואיים כל הזמן לסגור את ביה"ס. הוראה דיאלוגית ברוח פאולו פריירה, הוראה דיגיטלית, אינטר- דיסציפלינארית ורב גילית, שימוש באינטליגנציות שונות, איזון תרבותי ומגדרי של תכני הלימוד, אלו היו המושגים שהתרוצצו בביה"ס והנחו אותנו המורות. 100% למידה משמעותית!                       
זכור לי  שפעם אחת ד"ר אשר עידן שהיה שותף לתהליך תקשוב ביה"ס אמר אז משהו בנוסח "אנחנו פה טסים בחללית והם (מע' החינוך) עגלונים מהמאה ה- 19 שמקרקשים בעגלות עם חמורים". למרבה הצער ביה"ס קדמה נסגר ע"י ראש עיריית ת"א, רון חולדאי וע"י מערכת החינוך, שחשו ככל הנראה מאוימים ממגמות החדשנות המואצת ומהחירות שהקנתה הפדגוגיה של קדמה לתלמידים ולמורים. מערכת החינוך הישראלית ממשיכה להיות כרכרה ישנה שמובלת ע"י חמורים ומנסה בחוסר הצלחה לצאת מהבוץ האידיאולוגי והפדגוגי העמוק שבו היא שקועה. פה ושם נתקלים ביוזמות מקומיות של מורים, או הורים ואנשי עסקים שמנסים לרתום את העגלה לעידן הדיגיטלי , אבל באופן כללי המערכת עדיין שרויה בקיבעון ובקיפאון של חשכת המהפכה התעשייתית וכל תכניות התקשוב הלאומי נחלו כישלון צורב.   

הבן שלי זכה לקבל היום אייפון חדש כמתנת בר מצווה. זו המתנה שבחר לעצמו בסכום שהוריו הקציבו לו למתנה. בחירה חכמה בעיני. בעוד יומיים יעלה לתורה. את הפרשה הוא לומד לפי הנוסח המרוקאי מההקלטה שהקליט את הרב שלו באייפוד הישן. מזה כשנה גם אני אוחזת באייפון משלי, אבל בני הוא זה שמדריך אותי ומוריד לי אפליקציות. בימינו, אישה צריכה אייפון משלה. במיוחד בין אם היא מנהלת או משווקת או מפיקה וצריכה להיות זמינה מכל פינה, או אם היא למשל מהפכנית חברתית רדיקלית מהפריפריה שזקוקה לתיעוד און ליין מול המשטרה או התשקורת (שבחרה להתעלם במופגן מנאום שלה מול 300,000 מפגינים במצעד מחאה חברתית). 
בימים אלו חברים ברשת קוראים לי לבכות את מותו של "מעריב". באופן מפתיע למדי העיתונוזאורים של מעריב גילו שיש בריונות כלפי עובדים שקמים להיאבק על זכויותיהם. אני תוהה איפה היו אלו כשנסגרו מפעלים בדרום? איפה היו כשעובדי אגן כימיקלים ניסו להתאגד? ואיפה הם היו כשנאבקנו על זכותנו לשבות ופוטרנו בשל כך בתזמורת האנדלוסית הישראלית? הם היו עסוקים בלשרת את הממסד במקום לשמש כלי לפיקוח וביקורת על השלטונות וכלי למימוש חופש הביטוי של האזרחים. כבר שנים רבות שאיני קונה עיתונים כי נמאס לי לראות ולקרוא את המונוליתיות הכלכלית, החברתית והתרבותית של שלושת העיתונוזאורים: הארץ, ידיעות ומעריב. לשמחתי הרבה אל מול הגיוון והשפע המחשבתי שמייצר הפיד שלי בפייסבוק העיתונים האלו נראים כמו שרידים ארכיאולוגיים של עידן הציונות האשכנזית. אני כל כך שמחה שאיני נדרשת להתחנן לעורכים שמרנים של מדורי דעות בעיתונים שממשיכים באופן פאתטי להביא לנו מדי יום יום בעיקר דעות של גברים אשכנזים חילונים, כדי להביע דעה על עניין בוער, או לכתבי תרבות אליטיסטית ומנוונת כדי ליחצן אירועי תרבות "אחרת". לכן אני מאחלת לכל העיתונים הגדולים כלבלבי הטייקונים מוות מהיר ומייחלת לסוף עידן הון-שלטון-עיתון ושליטה על מוחות האזרחים ועל חופש הביטוי שלהם. למרבה השמחה הכתבה ב"הארץ" מבשרת גם את מותו של ה"גאון" האקדמי, אנו ניצבים היום על סף סוף עידן השליטה של האינטלקטואלים הממסדיים של האקדמיות בהשכלה הגבוהה ובנגישותה להמונים ללא הבדלי מעמדות מוצא ומגדר. מגמה זו רק תחזק את החזרה לעידן חכמת ההמון ותוביל לעידן של דמוקרטיות ישירות ומהותיות.  

גם מורה זקוקה לאייפון משלה ולכיתת פייסבוק משלה. זה רק יעלה את ערכה ומעמדה בעיני התלמידים. הסתבר לי שהתלמידים שלי "מחזיקים" ממני מאד בגלל העובדה שיש לי מעל 2000 חברים בפייסבוק למרות שאיני מאשרת תלמידים בדף האישי שלי ומגיבים בצורה הכי מהירה וטובה להודעות שנשלחות אליהם בפייס. מורה זקוקה גם ללפ-טופ משלה כדי שתוכל באמצעותו ללמד. הבעיה היא שמערכת החינוך הישראלית כאמור, תקועה אי שם בראשית המאה ה-19 ועדיין לא הפנימה שאנחנו חיים בעידן דיגיטלי של התפוצצות ידע. במקום לנסות להדביק את הפער הדיגיטלי המערכת עסוקה בלסגור פקולטות בעייתיות באקדמיה, בלפטר מפמ"ר לאזרחות בגלל פוליטיקות קטנות של ימין ושמאל (כאילו שיש בכלל דבר כזה בישראל), ציונות ופוסט ציונות, או במאבקי של הון-שלטון-גאון על ספרי לימוד שממילא יהפכו בעוד כשנה שנתיים לפריטים מוזיאליים ויגנזו בארכיונים,. אבל כל עוד אפשר לסחוט כספים מתלמידי ישראל ומהוריהם שנאנקים תחת יוקר המחיה, למה שממשלת ישראל תחסוך בכריתת עצים ותורה על דיגיטציה של חומרי הלימוד, אם היא יכולה לתת אישור לעוד ועוד ספרי לימוד במהדורות חדשות כל שנה.

ביום ראשון הקרוב אמורה להתקיים פגישה של נציגות קואליציית "לבי במזרח" למען איזון תרבותי בחינוך ובתרבות עם שר החינוך גדעון סער. תיבת המייל שלי גועשת לקראת הפגישה. הדיונים סביב ההכנה לפגישה נסבים סביב הדרישות שנציב: נבקש 20% תכני לימוד מזרחים בהיסטוריה ובספרות, או אולי 50% ואפילו 100%. סופרים וסופרות כאלו או אחרים. אנחנו הרי תרבות הרוב בישראל!  אך שוב נראה לי מגוחך הניסיון לחשוב שלמשרד החינוך יש בלעדיות היום על מוחות התלמידים ועל אפשרויות החשיפה שלהם לתרבות, ספרות, מוזיקה או לנרטיבים היסטוריים שונים. אני שואלת את עצמי למה שלא נשב על פרויקט בדמות האוניברסיטה של קאהן ונעלה את כל החומרים שיש לנו על משוררים ומשוררות מזרחים, אתיופים וערבים ליוטיוב למה שלא נכתוב ספרים דיגיטאליים על ההיסטוריה שלנו עם תמונות סרטונים ואנימציות ונציע אותם לקהל הרחב בחינם ברשת? למה שלא נקים אקדמיה דיגיטלית שתתחרה עם הממסדים האקדמיים המיושנים והמקובעים? התבקשתי להכין נייר עמדה ביחס ללימודי היסטוריה לפגישה עם השר ובניגוד לפגישה דומה שנערכה לפני שנים עם השרה לימור לבנת בעניין תכני לימוד ע"י חברות תנועת "אחותי" וחברי תנועת "הקשת הדמוקרטית המזרחית", איני חושבת שעלי להביא סקירה של התכנים הקיימים ולהציע תכנית לימודים אלטרנטיבית שתאזן במידה זו או אחרת את הסילבוס הקיים.

הפעם, אני חושבת שעלינו לנהוג כפעילות מזרחיות בעלות אחריות חברתית לכלל תלמידי המדינה ולא רק אלו המזרחים/יות ולהציע לשר לאמץ את המודל שהציע בזמנו ביה"ס קדמה בשכונת התקווה: מודל של חינוך דיגיטלי מתקדם המותאם לשוק העבודה והחברה הנוכחי, מודל של חינוך חברתי רב- תרבותי, מודל של פדגוגיה ביקורתית רב-גילית ורב-תחומית, מודל שמעודד לחקר ולחשיבה עצמית ולא לשינון ולציות עיוור, מודל שמכין את התלמידים לאזרחות מעורבת ואכפתית ולא לאזרחות סבילה ופחדנית, מודל של חיבור לקהילה ושיתוף הורים בחיי ביה"ס. מודל של כיתות קטנות ומורים/ות מועצמים/ות שמלמדים מתוך הנאה וחדוות יצירה ולא מתוך ייאוש וחוסר סיפוק עצמי. מודל שיהיה שוויוני ונגיש לכלל תלמידי ישראל ללא הבדל מין דת ומוצא ובעיקר ללא הבדל מעמד כלכלי וחברתי,כי מי שנהנה היום מפירות העידן הדיגיטלי בחינוך כפי שהראתה הכתבה הם בעיקר ילדי עשירים.  בני לומד בכיתה מדעית ולמרבה שמחתי הכיתה שלו שותפה לפרויקט "כתום" של למידה מתוקשבת בעזרת לפ-טופ. עדיין מרבית הלמידה שם היא בסגנון הישן אבל לפחות יש מחשב לכל ילד בכיתה. מרבית תלמידי אשדוד והפריפריה אפילו לא נהנים מהפריבילגיה הזו ומרביתם שרויים בפער דיגיטאלי עמוק עם חדר מחשבים או שניים בביה"ס לכל 800 תלמידים ורמת מחשבים ותקינותם ירודה ביותר. הנגישות למחשב מגבירה את השוויוניות ברכישת השכלה ומבטלת את הפערים ברמת ההוראה בין המרכז לפריפריה . האקדמיה של קאהן הוכיחה זאת ברמה העולמית. הגיע הזמן לדרוש מחשב לכל ילד/ה בישראל שיסופק ע"י המדינה בכל אזורי הארץ וחיבור כל בתי הספר בארץ לעידן הדיגיטלי בחינוך. אם יש בעיית תקציב זה הזמן לנצל את החיבור הון-שלטון לטובת הציבור ולגייס מטייקוני ההון של ההיטק את הציוד הדרוש. זה רק יעלה את רמת  ההיי- טק בעתיד ויוכיח עצמו כהשקעה כלכלית כדאית.        

אין תגובות: