יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

מה משותף לשלוחים, ברברים, איריים וסקוטים?

אל המוזיקה והתרבות הברברית נחשפתי דרך ידידי, העיתונאי והמשורר מחמד סיאלי מטנג'ר. מחמד נולד באזור הריף, חמש דקות מהכפר "קוואטרו טורס" (Torres de Alcala), שבו נולדה אימי, על שום ארבעת המגדלים של המבצר הימי שמתנוסס על פסגת גבעת הכפר. הכפר שוכן למרגלות חופי הים התיכון לא רחוק מהעיר חוסיימה – בירת אזור הריף, המיושב ברובו ב"אמאזיע'ים”. "אמאזיע'ים" , כפי שתיקן אותי מחמד, ולא "בֶּרְבֵּרִים”. לדבריו, "ברברים" הוא כינוי משפיל, שניתן לבני עמו עוד בתקופה הרומאית. הבֶּרְבֵּרִים, תושביה הקדומים ביותר של צפון אפריקה, נקראים "אימאזיע'ין" (האנשים החופשיים) הם דוברים קבוצת שפות אפרו-אסיאתיות המכונות תמאזיע'ת .שלוש השפות הברבריות המדוברות העיקריות הן: תאריפית- בצפון מרוקו, תשלחית- במרכז ובדרום מרוקו וקבילית באלג'יריה.
באתר הנפלא agraw.com - פורטל המוקדש לתרבות ולזהות האמזיע'ית ומספק מידע רב על התרבות וההיסטוריה (העקובה מדם ורווית הסבל) של הברברים בארצות המגרב, ניתן להאזין בחינם לכל סוגי המוזיקה הברברית על גווניה השונים, בהתאם לאזורים השונים בהם נפוצה אוכלוסיית הברברים: Rif Music, Kabyle Music, Sous Music, Atlas Music, High Atlas Music,Chawi Music, Twareg Music, Canaria Music, Lybian Music. המוזיקה הזו עוסקת בין היתר בזהות הברברית וחלק ניכר ממנה הוא שירת מחאה כנגד הדיכוי התרבותי והאפליה, שחוו הברברים ועדיין חווים תחת הכיבוש המוסלמי – הערבי. לאמזיע'ירים יש דגל וסמל משלהם, שפות משותפות, תרבות עתיקת יומין ויש ביניהם מי ששואף לא רק להכרה כקבוצה אתנית תרבותית, אלא גם לאוטונומיה פוליטית. האתר מעיד על תודעת הזהות הקולקטיבית המפותחת של הברברים, על כוחם ועל השפעתם הגדולה על התרבות בארצות מוצאם: מרוקו והסהרה, אלג'יר, תוניסיה, לוב, מאלי וגם בתפוצות האירופאיות שלהם ההולכות וגדלות בצרפת, ספרד הולנד ואפילו בישראל. מדי שנה מתקיים בעיר טנג'ר במרוקו פסטיבל המוזיקה הברברית, בו ניתן לראות ולשמוע את מיטב כוכבי הזמר האמזיע'י בסגנונות השונים של המוזיקה הברברית.



את המסע המוזיקלי נתחיל עם אידיר -זמר המחאה הברברי האלג'יראי הוותיק והמפורסם ביותר בעולם: אידיר (IDIR), שנולד ב-1949 ב-Ait lachene, אשר בkabyle הוא אחד הזמרים הבולטים בז'אנר של המוזיקה הקבילית הברברית. הוא פרץ לתודעה המערבית בשנת 1975 כאשר הוציא בפריז את האלבום הראשון שלו "a vava inouva" שנחל הצלחה מסחררת. שיר הנושא הושמע ב-77 ארצות ותורגם ל-15 שפות. ב-1979 יצא לאור הדיסק השני שלו: "Ay Arrac-Nne" ("עבור ילדינו"). ב-1999 אידיר הקליט את הדיסק Identités ("זהויות"). כאן ניתן לראות את אידיר מופיע בפני המונים בפארק עם לוק של שנות השבעים, במופע שמדיף ניחוחות ילדי פרחים בוודסטוק.



וכאן ניתן לשמוע את שירו היפהפה "למה יורד גשם?” שיר געגועים למולדת שטופת השמש אלג'יריה
ועוד אחד משיריו היפים של אידיר הוא השיר: “Ma mere” בצרפתית מתובלת במבטא ברברי. השיר מוקדש לאמא שלו ומשמש מעין הומאז' לכל הנשים הברבריות, שנשא בגבורה את הסבל והמשיכו לשמר את התרבות והזהות הברברית


שיר זה מעיד על מקומה ומעמדה החשוב של האישה בתרבות הברברית. הברברים במרוקו חוגגים ושרים עד עצם היום הזה למימונה, הלא היא אלת המזל. למרות האיסלאמיזציה, שנכפתה על הברברים בכוח ("דין מחמד בסייף"), עדיין ניתן למצוא במרוקו ובארצות מגרב שרידים ורמזים רבים לדת הברברים: דת פגאנית שבמרכזה ניצבת האלה תאנית (Tanit). ככל הנראה, מדובר באלה ענת המוכרת לנו ממקורותינו העתיקים, האלה הגדולה של המזרח התיכון העתיק – אלת המלחמה, הציד והפיריון, אחותו של האל בעל. סמל האלה תאנית, המסורות והטקסים הפגאנים נשמרים עד היום בדמותם של כלי מטבח, תכשיטים ובטקסים. זכר לתרבות מטריאכלית קדומה שבה האישה דומיננטית מאד. הדומיננטיות הזו מסתבר נשמרה בתרבות הברברית עד היום וגם בחברה הברברית שבה ניתן לראות עוד שרידים להתנהלות כלכלית מטריאכלית בחלק מהכפרים.

אחד המיתוסים המכוננים היום בתרבות האמזיע'ית כיום הוא של המנהיגה הצבאית הברברית "אלכאהינה" (יש הטוענים שמוצאה יהודי בשל שמה "הכוהנת"), שנלחמה בחירוף נפש עם צבאה הברברי נגד הכיבוש המוסלמי, והותירה אחרי מותה לכובשים המוסלמים "שדות חרוכים. המלכה הצפון אפריקאית האגדית, אלכאהינה, היא סמל להתנגדות, לנחישות לאומץ הלב ולגאווה של תושביה האותנטיים של מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה - הלא הם הברברים בנוסף לכך, התרבות הברברית היא בעיקרה תרבות אוראלית שבה הנשים הן המסרניות העיקריות של התרבות והמסורות עתיקות היומין. הן אחראיות על חינוך הילדים ועל שימור התרבות שהייתה נתונה כל הזמן בסכנת הכחדה מצד הכיבוש הערבי והמוסלמי האכזרי. אצלנו "כל אישה היא פנאנה” אומר לי מחמד סיאלי כשהוא מדבר על אמא שלו, כלומר כל אשה היא אמנית ומשוררת. וכך גם מספר לי בנה של עיישה על אמו השלוחית מקריית גת , לדבריו, דוברת רהוטה של השפה התשליחית שמכירה וזוכרת עשרות שירים ולחנים משנות ילדותה בהרי האטלס שבמרוקו. בנה של עיישה למד לפייט בבית כנסת, אבל את היכולת הווקאלית הלירית ויכולת ההאזנה והקליטה המהירה של לחנים וצלילים ירש ללא ספק מאימו. הנשים הברבריות היו גם מומחיות לרפואה טבעונית המבוססת על צמחי מרפא. את זה אני גם יודעת מסבתה של אמי שהיתה מיילדת ומרפאת ומראיונות ששמעתי מבנותיה ונכדותיה למדתי הרבה על דרכי הרפואה של נשות הכפרים במרוקו.



אחד המאפיינים הבולטים של אידיר, כפי שניתן לשמוע ולראות בלינק שלעיל, הוא חליל הרועים שלו, שלוקח אותי הישר למחוזות אירלנד וסקוטלנד. שיריו מזכירים לי מוזיקה אירית ששמענו בסדרות טלוויזיה איריות בהן נהגנו לצפות כילדים. בתור סטודנטית צעירה נהגתי להתלוצץ ולומר שאני ממוצא אירי. הרגיז אותי כששאלו אותי אותי מה מוצאי (מן הסתם הפרצוף המונגולי שלי והפה המרוקאי הענק שלי הטריד לא מעט אנשים במסדרונות האקדמיה התל אביבית הלבנה...) "אוחיון, מה כבר יכול להיות?” הייתי עונה, “אני ממוצא אירי: או- האיין כמו או'בראיין. הבנתם?”. מסתבר שהאינטואיציות שלי לא היו שגויות כל כך.... "או" בשפות הברבריות פירושו "בן". אוחיון = בן חיים. גם באירית או= בן. מדענים מאמינים כיום, כי כאשר הקלטים נחתו באירלנד לפני 2,500 שנה, הם נתקלו ככל הנראה באוכלוסייה של צפון אפריקאים. לטענת בלשנים אירופאים מסוימים , מחקר השפה האירית ושפות קלטיות מספק עדויות אפשריות לכך שכאשר הקלטים פלשו לאירלנד ולבריטניה, היו כבר דוברי שפות אפרו-אסיאתית באיים אלו. השפות הקלטיות: אירית, גאלית סקוטית ו- וולשית, משלבות תכונות דקדוקיות שנמצאו בלשונות אפרו-אסיאתית, שאינן ניתנות להסבר בדרך אחרת. דבר זה מצביע על האפשרות כי היה קשר מוקדם בין האוכלוסיות הקלטיות לצפון אפריקניות באיים הבריטיים. בלשנים גילו הבדלים מפתיעים בין שפות קלטיות ושפות קרובות אחרות, כמו למשל הצרפתית, בעוד שניתן לראות דמיון בולט בין הקלטית לבין השפות האפרו-אסיאתיות הברבריות מדוברות במדינות מרוקו, תוניסיה ואלג 'יריה. עוד על הקשר האירי-ברברי ניתן לקרוא כאן בהרחבה:

בענף הלירי של המוזיקה הברברית - ניתן לשמוע את הצלילים הפסטורליים הנפלאים בשיריו של של ח'אלד איזרי -Khaled Izri -הכוכב העולה של המוזיקה הריפית במרוקו ובצרפת. כאן ניתן להאזין לשירו "אמזיע'”על רקע תמונות ממלחמת הריף – מלחמת הברברים נגד הכיבוש הספרדי של מרוקו ותמונות של גיבורים ולוחמים ברברים ובראשם עבד אלכרים אלח'אטבי מנהיג מרד הברברים שהנחיל לקולוניאליסטים הספרדים תבוסה.






עוד זמר מחאה ריפי מצויין הוא אית'ראן ( ITHRAN ) עם שירו הלירי (ואולי יש לומר האירי...) הנפלא ”יא לאטיפ" של הזמר. לשיר הזה ולשיר עכשוי יותר שלו "יאנאיאר" ניתן להאזין באתר: AGRAW.COM




ועוד אחד מכוכביה של המוזיקה הריפית הוא אית'רי – ITHRI כאן הוא מופיע בפני עשרות אלפים בפסטיבל בנאדור, הבירה השנייה של הריף:





נעבור לאגף הנשים הברבריות. לנשים כאמור, יש תפקיד מרכזי בשירה הברברית ובהעברתה לדודות הבאים. בקטגוריה של הזמרות הריפיות המפורסמות ניתן למצוא את פאטום - זמרת ריפית שחיה בבריסל מילדות. האמנית המוכשרת הזו מושפעת ממסורות ריפיות שחוותה בילדותה במרוקו לפני שעברה עם הוריה לבלגיה, שם היא גרה עד היום. פאטום מושפעת בעיקר מה"איזראן" - השירה שבעל פה, אחד ההיבטים החשובים ביותר בתרבות הריפית האמזיע'ית. כאשר הנשים עבדו בשדה או כבסו בגדים בנהר הן תמיד היו שרות את ה"איזראן" באופן ספונטני וללא כל הכנה. זה סייע להן להתמודד עם זמנים קשים ולהתעלם מממד הזמן כאשר היו מוצפות בעבודה. ה"איזראן" שימש עבורן גם כלי לביטוי שמחתן כאשר חגגו אירועים במעגל השנה ובמעגל החיים.





ומכאן נמשיך לקטעים מתוך האלבום "ללה מימונה” עם הזמרת עאישה תאשינוויט. עאישה, היא אולי הזמרת הברברית המפורסמת ביותר בסגנון המוזיקה הברברי, הנפוץ יותר במרכז מרוקו ובדרומה (הרי האטלס). שימו לב לסגנון המחול הברברי המיוחד הכולל לא רק את הנעת האגן אלא גם ובעיקר את הנעת הכתפיים (אשר פה בארץ מזכיר לנו את סגנון המחול האפריקני האתיופי), וכמובן, אי אפשר לפספס את התכשיטים והתלבושות הברבריות המרהיבות, את הנשים מעוררות הקנאה ביפיין ובמראה השופע והטראנס- האנרגטי שלהן, שלא סופר ממטר את כל המגזינים העולמיים של האופנה ואינו דופק חשבון לפאשיניזם של של הלוק האנורקטי שהשתלט על יותר ממחצית נשות העולם. לבסוף, כלי הנגינה הברברים הייחודיים: הבנג'ו,כלים חד- מיתריים והתופים. ממראה הפנ ים של עאישה ומסגנון הריקוד והשירה, יכולתי להבין יותר את ההשפעות המזרח אסיאתיות על הלוק שלי- אולי השרידים שהותיר אחריו הכיבוש המונגולי האכזרי של ג'ינג'יס חאן...שווה להקשיב עד סוף הקליפ לשיר "ללה מימונה", מבחינתי זו אותה "ללה מימונה, מבארכה מסעודה" (זוהי הצהרת יהודי מרוקו בליל המימונה), שלכבודה שרים וחוגגים יהודי מרוקו. בשנים האחרונות שמעתי הרבה מאד הסברים מלומדים על מקורה של חגיגת "המימונה" של יהודי מרוקו מהסברים שמקשרים אותה לרמב"ם ועד להסברים שמסבירים את משמעותו היהודית העמוקה של חג זה והקשר לחג הפסח, אבל הלא עיניכם רואות כאן את הפולחן הפגאני לכבוד אלת המזל- הללה מימונה. אלת הפריון והאדמה שמביאה לנו את ה"מן"- הקלי הראשון של הלחם ,החיטה לאחר חג המצות, שלכבודה חוגגים בחג האביב לא רק היהודים, מסתבר, אלא גם הברברים, תושביה הילידים של מרוקו.



עוד להקה ברברית עכשווית מדהימה היא בנאת אודאדן Bnat Oudaden 2010 עם הסולנית נעימה- כשמה כן היא: שרה בקול פעמונים נעים ורוקדת את ריקוד הכתפיים הברברי בחן מדהים. כפי שניתן לראות משפת הגוף שלה ושל עאישה הנשים הברבריות לא רק שרות, אלא מספרות סיפור שלם ולוואי ויכולתי להבין אותו.




במוזיקה הברברית- כמו במוזיקת הגנאווה, וכמו במוזיקה האנדלוסית והצופית- הקצב הולך ומתגבר. זוהי מוזיקת טראנס ובריקוד ניתן להבחין באלמנטים תראפויטים של טקס גירוש שדים. השיער הארוך הפזור, רגלים יחפות, ריקוד טראנס על להגעה לשיא וצניחה למצב מדיטטיבי. היום מופעי המחול והמוזיקה הללו של הברברים כמו במוזיקת הגנאווה איבדו את משמעותם התפקודית, הרוחנית והתראפויטית והם מכוונים אל מחוץ לקהילה למערב, הם נכנסו לקטגוריה של "מוזיקת עולם" לאחר שהסתבר הפוטנציאל הכלכלי האדיר שלהם (פסטיבל הגנאווה - מוזיקת עולם בא-סאווירה.המרוקאים משתפים פעולה עם המערב בשל צרכי הפרנסה והתיירות- ענף מרכזי בכלכלה המרוקאית. זה מה שקרה גם ל טקסי האחוואש המוזיקליים. טקס ה"אחוואש" הוא עוד מאפיין של התרבות המוזיקלית הברברית של תושבי הכפרים בדרום מרוקו ובהרי האטלס. טקסים אלו משמשים דרך תקשורת כמעט יחידה בין גברים ונשים בחברה מסורתית ושמרנית.בין היתר הם מהווים טקסי חיזור ומציאת שידוך. סיגל עזריהו, שחוקרת את הטקסים הייחודיים האלה זה שנים, חזרה למרוקו וגילתה שהקִדמה נוגסת במסורת. הטקסים הולכים ומתקצרים , הזמן הוא כבר לא אותו זמן אלא נמדד במושגים מערביים, הצעירים רוצים הכל קצר מיידי ותכלס. בישראל של היום הודות לדריסת הרגל הגסה של המגף הציוני-אשכנזי נעלמו הטקסים לחלוטין מהמסורת של היהודים הברברים (השלוחים). פה ושם ניתן לשמוע על כמה אודים עשנים, רמזים לאותה מסורת עתיקת יומין במושבים בנגב: כמה זקנים עוד מקיימים את הטקס התרבותי הזה עדיין במושבים כמו שוקדה או אדרת, אך מזמן ברור שהטקס איבד את מרכזיותו בתרבות היהודים הברברים ובוודאי את תפקודו החברתי, כזירה מעורבת לתקשורת בין נשים לגברים





.




לסיום, רמיקס אמזיגי - מחאה, שבו ניתן כבר לראות את השפעת המוזיקה המערבית על הצעירים מצד אחד, ומצד השני את שימור המסורת הברברית ותרבות המחאה שלהם:





ועוד לינק אחד לסיום בעניין היופי הנשי הברברי. כאמור, ההמרוקאים הברברים רואים בנו היהודים, חלק בלתי נפרד מהעם המרוקאי ומהתושבים הילידים של מרוקו. הם שותפים להיסטוריה בת יותר מ-2000 שנה. מסורות ועדויות ארכיאולוגיות ליישוב יהודי במרוקו יש לנו עוד מתקופת בית ראשון ומהתקופה הרומית לאחר חורבן בית שני. הברברים מתגאים ביופי בנותיהן היהודיות והמוסלמיות : כאן בין הנשים הברבריות העכשוויות ניתן למצוא גם את נינט טייב , שירי מימון , מירי בוהדנה.

אין תגובות: