כמה הערות בתגובה לראיון עם מתי כספי ב'ישראל היום' בשבוע שעבר, תחת הכותרת "מתי כספי נגד הזמר המזרחי":
- לדבריו: "המוזיקה המזרחית אף פעם לא תאוגד בספרי שירה" - בפעם המאה: אין דבר כזה "מוזיקה מזרחית". יש הרבה מוזיקות מזרחיות: ערבית הודית פרסית תורכית מרוקאית יוונית תימנית ועוד. בתוך המוזיקות אלו יש סגנונות שונים: קלאסי, עממי, פופ, ג'אז, ראפ ועוד. לכן כל מי שמכליל על "המוזיקה המזרחית" כל הכללה שהיא הוא גזען.
- אם כוונת המשורר לפופ הישראלי הים-תיכוני יאמר נא לי מר כספי, ממתי מאגדים פופ לספרי שירה? היכן בדיוק נמצא ספר השירה של מדונה , ליידי גאגא או מייקל ג'קסון? של שלמה ארצי?
לגבי
רמת הטקסטים של "המוזיקה המזרחית" יואיל נא להסביר המשורר והמלחין
כספי את עמקות הטקסטים הבאים משיריו: "אולי זה מעליב
לפעמים / אולי
זה עובר את הגבול / אבל אם מנשקים אותי על
הפנים / אני תיכף מנגב בשרוול."
או הטקסט הבא משירו:
"אוי,
המילה הזו מונחת
מכבידה לי על הלב,
מכבידה לי על הלב.
אוי,
איך מילה שנאנחת
מרגישה את הכאב,
מרגישה את הכאב ".
רבים
משיריו של כספי נכתבו ע"י אהוד מנור, אכן פזמונאי גדול. אך נוסחת ההצלחה של
מנור טמונה דווקא בפשטות מילותיו. הוא ועוזי חיטמן לא התנשאו וכתבו ליוצרים מזרחים
פזמונים נפלאים ופשוטים שווים לכל נפש. זה כוחו של פופ מסחרי. הפזמונאי יוסי גיספן
שכספי לועג לו בכתבה לא התיימר מעולם
להיות משורר ובכתיבתו לא כיוון לספרי שירה. הוא מצהיר שהוא פזמונאי ובעיני, אינו
שונה ממנור באיכות שיריו. רק במוצא ובייחוס...
- כספי כובל על כך שגולן והזמרים המזרחים לא שרים משיריו של פן ומשוררים איכותיים, אך בניגוד לדבריו של כספי יוצרים מזרחים רבים שרו שירים של משוררים אשכנזים שנחשבים איכותיים בעיני ההגמוניה הלבנה, מאלכסנדר פן (צלילי העוד: סורו מני), נתן אלתרמן ('חנה לה התבלבלה' של דקלון, עבדי דנינו, שלמה בר) ועד רחל שפירא (חומות חימר מרגלית צנעני) ולא היתה להם שום בעיה עם זה. האם זה גרם לאליטה התרבותית האשכנזית לקבל אותם? האם מרגול נתפסת כאיכותית? לעולם לא! ורק בגלל מוצאה, והמבטא התימני שהורס להם את התיאבון.... האם יחסה של אותה אליטה לשירה מזרחית איכותית ביותר שונה מיחסה לזמרי הפופ המזרחים? האם הם נלמדים במע' החינוך בשל טיב שירתם לא ולא. גם ר' דוד בוזגלו , ויקי שירן ז"ל, ארז ביטון, מואיז בן הראש, פרופ' חביבה פדיה וברכה סרי ז"ל לא נלמדים במערכת החינוך ומודרים ממחלקות הספרות באקדמיה הישראלית וממדורי הספרות בעיתונים, גם כשאין עוררין על איכות שירתם.
- בנוסף, כספי מפגין בורות רבה באומרו שיש "נוסחה" אחידה במוזיקה הים תיכונית. כיום ישנו רפרטואר עצום של מוזיקה ים תיכונית שמושפעת מסגנונות מוזיקליים שונים ברחבי הים התיכון וכוללת שירים שמחים וקצביים מחד ומאידך שירים עצובים וליריים. שירים טובים ואיכותיים ושירים פחות טובים. בראיון הוא הצליח לזכור רק שיר אחד איכותי "מאמא" של שמעון בוסקילה. בורות היא תמיד מצע טוב לגזענות.... שיתבייש לו מוזיקאי בישראל כל כך סגור ומסוגר בדלת אמותיו. חמש שנים תקוע לא הוציא דיסק חדש...לא מבין למה הוא לא רלוונטי היום. השמצות לא מקדמות שום אמן. אי אפשר לאנוס קהל לשמוע מוזיקה.
- כספי מפגין התנשאות רבה וחשיבה אנטי דמוקרטית שלא לומר מתאימה למשטרים קומוניסטים או פאשיסטים אפלים : "אני לא מוכן שהקהל שיושב בספה שלו בבית יעצב את התרבות שלנו באמצעות לחיצת כפתור." מי שואל אותך בכלל? מי אתה שתחליט מי יעצב את התרבות במדינה? דמוקרטיה זה שלטון העם. מוזיקת פופ היא מוזיקה מסחרית שתלויה בטעם הקהל, כל ניסיון לחנוק אותה הוא אליטיסטי וגזעני.
- בראיון אומר כספי: "תמיד אותו שברון לב ואיזו מסכנות מהולה בבדידות. זאת לא רמה. לכן השירים בסגנון הזה לא שורדים". נחיה ונראה מי ישרוד יותר: "שביל באמצע שביל בצד" של כספי או "בדד" של זוהר ארגוב, שמביע את הבדידות ושברון הלב מהדיכוי ההגמוני האשכנזי של דורות שלמים של מזרחים ואתיופים.
- ודבר אחרון: באמת תודה לכספי שהוא מחמיא ל"תזמורת האנדלוסית הנפלאה, שמבקשת להנציח את הפן החיובי והיצירתי בסגנון המזרחי", אבל אצלנו לא קיימת שום התנשאות או יחס שלילי כלפי הזמר הים תיכוני העברי. אנחנו פתוחים לשיתופי פעולה עם כל זמר/ת ועם כל סגנון מוזיקלי שמתנגן במקום הזה ובים התיכון.
עופר לוי "במזרח שלנו". מילים : אהוד מנור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה