יום שבת, 24 במרץ 2012

אל פסגת הגולן

לפני 17 שנה הייתי שותפה לייסוד "קדמה". עמותה "קדמה" ביקשה לייסד בתי ספר עיוניים בעיירות פיתוח, בשכונת התקווה ת"א ובשכונת הקטמונים בירושלים. מטרה זו עמדה בניגוד מוחלט לציפיות הממסד שהועיד את ילדי השכונה להיות פועלים שחורים בדיוק כמו הוריהם, "הפועלים הטבעיים" שהובאו ארצה להיות חוטבי עצים ושואבי מים. ביה"ס קדמה שהוקם בשכונת התקווה נוהל ע"י המשורר והחוקר סמי שלום שטרית. באחד הימים ערכנו אירוע גיוס תלמידים ותרומות למען ביה"ס. שני זמרים נעתרו להופיע בהתנדבות בליל חורף גשום במיוחד: אייל גולן וזהבה בן. זכור לי שתלמידותיי מחו ואמרו מי זה המכוער הזה , זמר סוג ז' הבאתם לנו... כעסו שהבאנו להם זמר לא מוכר... זהבה בן הייתה אז בראשית הפריצה שלה למיין סטרים הישראלי והמעבר שלה משכונה ד' בב"ש ומדוכן הקלטות בתחנה המרכזית בת"א למרכז הבמה הישראלית עם שירי אום כלת'ום. לרגע, בתחילת שנות התשעים העליזות על רקע אוסלו היה נדמה, שאולי סוף סוף מוכנה החברה הישראלית לצאת מהגטו האשכנזי שבו התבצרה ולהשתלב במרחב המזרח תיכוני... אבל זו הייתה רק אפיזודה קצרה וחולפת. מהר מאד החלה זהבה בן לשיר שירי ארץ ישראל. כוכבה דעך וקול הזמרות היהודיות ששרות בערבית נדם. http://www.youtube.com/watch?v=Mv4onw5Mcu4&feature=related

אייל גולן שהיה עד אז זמר מועדונים אלמוני, פרץ גם הוא אל המיינסטרים הישראלי הודות לחיבור שלו עם זאב נחמה מ"אתניקס" והפך לזמר המזרחי והישראלי המצליח והפופולארי ביותר בכל הזמנים. התקשורת דאגה למנף את דימויו כ"ערס" שוביניסט, הדוניסט וחסר אישיות מיוחדת. גם היום, למרות ההצלחה האדירה שלו, הוא ותכניתו "אייל גולן קורא לך" בערוץ 24 עדיין זוכים לקיתונות של רותחין ובוז מהמבקרים בתקשורת הישראלית ומהציבור. "תת-רמה של תוכנית", " מי בכלל רואה את התכנית הזו של הפריחות" , "זו תכנית של שלוחים, דה וויס , דה וויס זו תכנית יפה". אלה הן רק חלק מהאמירות ששמעתי מקרובים ומכרים, למרבה הצער חלקן ממזרחים ומזרחיות שהפנימו כל כך עמוק את הדיכוי האשכנזי... לם בשירו ש"פריחה שם יפה" , בא אייל ומראה שלאלה שתויגו ע"י החברה כ"פריחות" יש קול יפה. ועל מפעלו זה של גולן של מתן הזדמנות לנשים מזרחיות מהפריפריה להשמיע את קולן הכל כך יפה בעברית ובמזרחית, בניגוד מוחלט לציפיות הממסד האשכנזי והמזרחי הגברי, שהכחידו את הזמרות המזרחיות היהודיות ששרות ערבית ואת הפייטניות מגיע פרס ישראל. ושימותו הקנאים והקנאיות!
השיר "זוהרה אל-פסיה" פרי עטו של המשורר ארז ביטון (אף הוא הושם ללעג תחת התיוג: "משורר הנענע" וכיום כל תלמיד בישראל לומד אותו) הוא אלגוריה מצוינת לתרבותם של יהודי מרוקו שבוישה, הושפלה והושמה ללעג. על הבוז הזה לתרבות ולמוזיקה המזרחית שנתפסה ע"י הציונות כתת תרבות נחותה, או לכל היותר פולקלור, נוסף הבוז של החברה הישראלית לנשים המזרחיות, שהושמו אף הן ללעג ולקלס ותויגו על ידה כ"פריחות", כלומר, כנשים זולות, וולגריות, קלות דעת ולא משכילות. סמי שלום שטרית, שכתב את "שירים באשדודית"- שירי מחאה נוקבים כנגד הבוז הזה לתרבות המזרחית, התייחס בכלל זה לביזוי הנשים המזרחיות בשירו המכונן "פריחה שם יפה". אז אחרי שסמי שטרית הראה לכולם ש"פריחה יכול להיות שם יפה", בא היום אייל גולן ומראה לכולם, שלאלו שתויגו ע"י החברה הישראלית כ"פריחות" וקולן הושתק יש קול, ואפילו קול יפה. במרוקו של היום, הזמרת היהודייה זוהרה אלפאסיה נתפסת כגיבורת תרבות לאומית שעורכים לכבודה ערבי מחווה ופרנסואז אטלן זמרת יהודייה אף היא, ממוצא אלג'ירי שחיה ויוצרת במרוקו מונתה השנה למנהלת האמנותית של פסטיבל המוזיקה האנדלוסית שהוקדש כולו לשירת נשים. כלומר, הנשים הזמרות והיוצרות במרוקו נתפסות כגיבורות תרבות ותרומתן מועלית על נס, בעוד שאצלנו מאז ההגירה של יהודי המזרח מארצות האסלאם לארץ, וביתר שאת בימים אלו, הנשים היהודיות המזרחיות מבוזות ומושפלות פעמיים: פעם, ע"י החברה הישראלית שנבנתה כולה על אתוס שלילת המזרח ושלילת הערביות בפרט, ופעם נוספת ע"י חברת הגברים בקהילות המזרחיות, שמשתמשים בנימוקים דתיים או בנימוקים שונים ומשונים (אין מספיק זמרות ששרות טוב...הקהל שלנו יברח... הרבנים יחרימו אותנו...) כדי להדירן משדה התרבות והשירה, בניגוד מוחלט למה שהתרחש בארצות מוצאם הערביות ו/או המוסלמיות. כך נוצר מצב שהנשים המזרחיות האינטלקטואליות והאמניות מודרות מהמרחב הציבורי ומהשדה האינטלקטואלי והאמנותי, הן זה הישראלי והן זה המזרחי, ואם הן גם שרות ו/או כותבות בשפת אמן – הערבית, הרי שדינן, מעבר לבוז הרגיל השמור לזמרות מזרחיות ("שיר הפריחה") , להיכחד כליל מנוף השירה והזמר הישראלי או לצאת לחו"ל ורק שם לזכור בהכרה והוקרה בינ"ל (עופרה חזה, יסמין לוי, אחינעם ניני). יחס גזעני זה הגיע לשיא תקדימי בביזויה ובהשפלתה הפומבית של הזמרת הפופולארית מרגלית צנעני שהוגדרה כ"מסוכנת לאדם". סכנה ביטחונית של ממש! שתי רשימות גדולות שפורסמו בבלוג "קפה ג'יברלטר": "שירת נשים גדולה עולה" ו"שירת נשות תימן" הקדשתי לעניין הכחדת הזמרות היהודיות-הערבית מנוף התרבות הישראלית.
על כן, לו היה נתון הדבר בידי הייתי מעניקה לאייל גולן פרס ישראל ולו רק על פועלו זה של מתן הזדמנות לנשים מזרחיות וערביות מהפריפריה להשמיע את קולן היפה בעברית ובערבית, בניגוד מוחלט לציפיות הממסד האשכנזי וגם זה המזרחי הגברי, שהכחידו את הזמרות המזרחיות היהודיות ערביות ואת הפייטניות וגם בשדה המוזיקה הפופולארית המזרחית הותירה רק בודדות .

דבר נוסף שראוי לשבח בתכנית של אייל גולן הוא היחס ההוגן והמכובד של צוות השופטים כולו כלפי המתמודדות חמשת השופטים הם אמנם גברים, אך הערות השופטים כמעט תמיד מקצועיות ביותר. הן ענייניות ונוגעות לאופן השירה, הקול, הופעה בימתית דיקציה זיופים וכו'. אין שום התייחסות למוצאן של הזמרות, לצורה החיצונית, למראה, ו/או למיניות של המתמודדות. אין העלבות והשפלות פומביות. אין בוז. הילה בן סעדון, ירדן שוקר, אנוואר סאלח, יהלומית שימוביץ, רויטל טופלשבילי, מאריאז' ששונוב, קורל חצבני, נסררין קדרי, אסטר שטר, לזי פחימה, מאי נשאווי, סיוון גנון ותאיר שדה הן הזמרות שעלו לגמר. מרביתן בעלות חזות מזרחית ו/או ערבית מובהקת: מרביתן כהות עור, כהות שיער ועיניים, חלקן מלאות ואפילו שמנות. הן שרות ומסלסלות במבטא מזרחי עם ח ו ע וניכר בצורת לבושן שטרם עברו תחת מכונת הסטיילינג של "רשת" ו"קשת" שהפכו את נינט טייב מזמרת עם לוק מרוקאי אותנטי מקרית גת לאנורקטית סטייל רמת אביב ג' שיוצאת עם יהודה לוי. ספק אם הייתה שרית חדד עם הלוק הקווקזי השמנמן שלה, התלתלים החומים והפוני המדולל עוברת היום את שלב האודיציות המוקדמות בתכנית "כוכב נולד" או אפילו בתכנית The Voice""... אבל אצל אייל גולן היא הייתה עוברת גם עוברת. גם ההפרדה בין תחרות הנשים לגברים מבטיחה את מקומן של הנשים והגעתן לשלב הסופי בתכנית.
אבל לם בשירו ש"פריחה שם יפה" , בא אייל ומראה שלאלה שתויגו ע"י החברה כ"פריחות" יש קול יפה. ועל מפעלו זה של גולן של מתן הזדמנות לנשים מזרחיות מהפריפריה להשמיע את קולן הכל כך יפה בעברית ובמזרחית, בניגוד מוחלט לציפיות הממסד האשכנזי והמזרחי הגברי, שהכחידו את הזמרות המזרחיות היהודיות ששרות ערבית ואת הפייטניות מגיע פרס ישראל. ושימותו הקנאים והקנאיות!מעבר לתרומתה לקידום הזמרות המזרחיות, התכנית של אייל גולן חשובה כי חושפת את הקורפוס העצום של המוזיקה המזרחית, שנוצרה פה מאז קום המדינה ואת תרומתה האדירה לתרבות הישראלית המתהווה. למעשה, יהיה נכון יותר לדייק ולומר מוזיקות ים-תיכוניות ולא "מוזיקה מזרחית" אחת, מכיוון שהקורפוס העצום הזה כולל לחנים ערבים, אנדלוסיים, יוונים, תורכים, תימנים ועוד. אט, אט מכונן אייל גולן יחד עם שותפיו לתכנית: ירון אילן, יוסי גיספן, עדי ליאון וחיים רביבו את פנתיאון המוזיקה המזרחית.
צפייה ממושכת בתכנית של גולן מגלה ש"המוזיקה המזרחית" והים תיכונית, שזכתה לתיאור הדמוני "מוזיקה שלא ברא השטן" בפיו של יהורם גאון, או בלשונו של העיתונאי הגזען הנדלמן: "מוזיקה אלימה", איננה רק מוזיקה בעלת טקסטים רדודים וירודים שכל תכליתה להקפיץ את הקהל בחתונות, (הגם שאיני מזלזלת במוזיקה פונקציונאלית שנועדה לשמח בחתונות ובאירועים) אלא היא מורכבת ממאגר עצום של שירים, פיוטים ולחנים רבים ומגוונים. חלקם טובים יותר, חלקם פחות טובים, חלקם מקפיצים וחלקם עצובים עד כדי דמעות, חלקם בעברית עתיקה ונשגבה וחלקם בעברית מדוברת וקלילה, אבל כולם ללא יוצא מן הכלל מדגישים את הדיאלוג עם הקהל ואת הרגש: לאהוב ולאהובה, לאימא, לאבא ולאלוהים . עדי ליאון מחפש בקולות המתמודדים את ה"שריטה" שתזיז אצלו משהו.

דבר נוסף שמיוחד בתכנית הזו ומבדיל אותה מתכניות הריאליטי האחרות כוכב נולד, ביה"ס למוזיקה וThe Voice"" הוא שכל השופטים הם ממוצא מזרחי. זה דבר יוצא דופן לא רק בתכניות הריאליטי, אלא בעולם התרבות הישראלי. בכל הפסטיבלים, מוסדות התרבות והתקשורת הישראלים התרגלנו לראות שכל השופטים אשכנזים/יות למעט עלה תאנה מזרחי אחד או שניים, שלא לדבר על בית המשפט העליון שכולו על טהרת הלובן...
טייב, מויאל, סקעת, מעודה, סעדו, דלומי ויאסו הם שמות של הזוכים/ות המזרחים/יות ב"כוכב נולד", כפי שרואים, רובם ממוצא מזרחי. רוני בראון, יזהר אשדות, ריקי גל, צדי צרפתי, צביקה פיק היו וטי ורק בכוכב נולד 4 צורפה לראשונה המזרחית, מרגלית צנעני וגם גל אוחובסקי. בעבר כתבתי על הביקורת של גל אוחובסקי ושאר השופטים שהעירו לבועז מעודה על כך שהוא "צועק" בכל פעם שהלה סלסל מוואלים שהרטיטו את כל מיתרי הרגש שלי בביצועיו ל"יד ענוגה" ו"חומות חימר". רק מרגול הגנה עליו בחירוף נפש. האורגזמה של "כוכב נולד" הייתה לשמוע את יהודה סעדו מבצע את שדות של אירוסים. לכל תרבות יש קודים פנימיים משלה לשיפוט יצירות אמנות ולשיפוט האמנים שלה. שיוט במקאם, מוואל, תקסים, וסלסולים. הם חלק מהקודים האלו במוזיקה המזרחית. כך למשל במוזיקה האנדלוסית ל" ננננ" ול "יאללאלן" יש תפקיד מאד מסוים, ולמרות המרחב הגדול של אלתור שיש לסולן במוזיקה הזו, עדיין יש פה תורה שלמה ומשנה סדורה שלפיה שרים ומנגנים את המוזיקה הזו. שופטים אמורים להיות בקיאים בקודים הללו. אצל גולן השיפוט של הזמרים והזמרות מקצועי ביותר.
חיים רביבו הוא לצורך העניין נציג הקהל. קהל שאוזנו מורגלת במוזיקה הים תיכונית ושאינו בז לה..
המבחן האמיתי של אמנות פופולארית הוא מבחן הקהל והמבחן הכלכלי. אנחנו בילדותנו היינו קהל שבוי. ערוץ 1, גל"צ, רשת ג. לא שאלו אותנו ואת הורינו מה אנחנו רוצים ואוהבים לשמוע. ערוץ 24 מסחרי לחלוטין שאינו זוכה לשום תמיכה או סבסוד ממשלתיים. שם המשחק רייטינג. נותן במה לתרבות הרוב של מזרחים, אתיופים, גרוזינים, ערבים וחרדים ולנציגיה מקריית אתא, בית שמש, עפולה עכו יפו נצרת וירוחם ועוד, שבטעות מכוונת מכנה אותה הממסד פריפריה למרות היותה מרכז התרבות הישראלית, כאמור תרבות הרוב בישראל. היא באה ועולה ממעמקי הדיכוי ממקומות בהם הרגש עדיין לא כהה. מקומות שהמצוקה עדיין קיימת. ונציגי תרבות זו ובעיקר נציגותיה שרות את המצוקה הזו , עדיין מבטאות את אותו כאב שזעקה זהבה בן ואת התקווה לטיפת מזל שתשנה את מסלול חייהן ותגאל אותן הן נבנות מאותם חומרי ביבים שהביאו לעולם זמרות ענקיות כמו אדית פיאף.
למראה תכניתו של אייל גולן בן גוריון וביאליק מתהפכים יחד בקבריהם: 100 שנות מחיקה ציונית אשכנזית שיטתית וששים שנה תחת מכבש כור ההיתוך לא הצליחו להכחיד את הסלסולים והצהלולים, את העברית התקנית במבטאה המקורי במלרע עם ח ע וריש מתגלגלת. אצל גולן אף אחד לא מבקש מהזמרים או מהזמרות כמו אביב גפן להיות חדשנים ומקוריים ולנטוש את המזרחיות שלהם. ממש נועזות ומקוריות... אין שם משימת גישור בין מזרח ומערב כפ שהטיל יהורם גאון על הילד מישל מדימונה בביה"ס למוזיקה" תהיו אתן, כמה שיותר אותנטיות, מצד אחד מכתיבים השופטים, מצד שני, הם דורשים עבודה קשה, התקדמות ומקצועיות.

אצל גולן באולפן שרים וחושבים על אימא, אבא על שבת בבית ועל אלוהים ואפשר אם רוצים לחבוש כיפה, בלי שאף אחד יגיב בצורה ברוטלית ואגרסיבית, כפי שהגיב אביב גפן לאחד המתחרים בערוץ 2 שקרא פסוקי תהילים לפני שהחל לשיר. אף אחד לא גם לא ישאל אותך למה החלטת לחזור בתשובה, ואף אחד לא יגיד לך שלשיר באנגלית לא הולך יחד עם אלוהים, או שלשיר בערבית זה נגד ביטחון המדינה. ורק בתכנית של גולן אפשר לשמוע ביצועים מרגשים לפיוטים בעברית נשגבה ששום ביאליק או מנור לא מתקרבים אליה. רק שם אתה יכול לשיר בשפת אמך בערבית, מרוקאית או בעברית תימנית בלי להתבייש או להתנצל.
לסיום, אייל גולן עולה מתכנית זו דווקא כאיש יפה: רגיש מאד, נזהר מאד בכבודם של המתחרים והמתחרות, מקצוען וצנוע. כן צנוע, למרות הנטיות המגלומניות שמיחסים לו בתקשורת בשל התמונה הגדולה שלו שניצבת באולפן. הנה קטע מכתבת פרופיל של בן שלו על גולן:
"כשראיתי אותך על הבמה בכיכר חשבתי שיש דיסוננס בין האיש ששר למאות אלפי המפגינים לבין האיש שהוביל את תוכנית הטלוויזיה "אייל גולן קורא לך" בערוץ 24. המחאה החברתית מבטאת בין השאר רצון לשחרר את התודעה מהמנטליות הפסיבית שמכתיבות הטלוויזיה ותוכניות הריאליטי, לפקוח עיניים למציאות האמיתית. אתה צללת בשנה האחרונה עמוק לתוך הקרקס של הריאליטי.
"אני לא רואה את זה כמוך. התוכנית שאני עושה (שתחזור באוקטובר לעונה שנייה, ב"ש) מוציאה אנשים מהמקום שבו הם נמצאים ונותנת להם צ'אנס לעבוד ולעשות. אתה יודע ששבע-שמונה בחורות שהופיעו בתוכנית מופיעות היום במועדונים? הן לא מפורסמות ולא כלום, אבל הן מופיעות ועושות כסף. לא שאני איזה לשכת עבודה, אבל המטרה של התוכנית הייתה למצוא זמרת ולהביא לה פרנסה, ואם יצא שעוד כמה בנות עובדות ומופיעות ויש להן מפיקים, אז אני בכלל שמח".
בתקשורת הישראלית גולן מוגדר כזמר א-פוליטי וא-חברתי, שניחן בקול יפה ותו לא ומצטיין בעיקר בשירים רומנטיים מתקתקים. אבל הדרך שהוא עשה מהשכונה ברחובות דרך ביה"ס קדמה, הבר מצוות והמועדונים ועד ללב ליבו של הקונצנזוס הישראלי, למרות הבוז והתקשורת העויינת וכנגד המסלול המיועד לאמנים מזרחים שדן אותם לשוליות וכלובים מזרחיים והפיכתו למודל ולמושא הערצה של אלפי צעירים וצעירות בעיירות הפיתוח, היא האם-אמא של המאבק הפוליטי והחברתי. הכבוד והמחווה שהוא עושה בתכניתו לגדולי הזמר המזרחי שמוזמנים להתארח בתכניתו: ישי לוי, חיים משה, שימי תבורי, חפני כהן, אתי לוי, ליאור נרקיס ואחרים, גם הוא חלק מהמאבק המזרחי התרבותי שלנו. מאבק שמבקש לשחרר את התודעה מהמנטאליות הגזענית שמכתיבה הטלוויזיה והתקשורת בכלל, ומבקש לפקוח עיניים למציאות האמיתית, שבה התרבות הישראלית כבר אינה יכולה להתעלם מקיומה התוסס של תרבות הרוב ולהתכחש לה.
והכי חשוב, אייל גולן לוקח נערים ונערות מוכרי נעליים וצעצועים, טבחים, זבניות בחנויות בגדים, מורטות גבות, זמרי חפלות וחתונות, תלמידי ישיבה, אשר לכולם חלום אחד- לצאת מהמסלול ומהגורל שהועיד להן הממסד ההגמוני הציוני האשכנזי כחוטבי עצים ושואבי המים של החברה הישראלית, ועוזר להם כמו שניסינו אז ב"קדמה", להגשים את החלום הדמוקרטי של מימוש היכולת העצמית בלי קשר למוצא ולמעמד.

2 comments:

zoey אמר/ה...

פוסט מדהים, הוצאת לי את המילים מהפה. כמעט כל פרק של אייל גולן קורא לך הייתי על סף דמעות מה"מהפכנות" החברתית שהתוכנית הזאת עשוייה לגרום (ומבחינתי גורמת). תודה שאספת את כל הרגשות האלו למילים ושיטפת אותנו. תודה.

Jasmine Levi אמר/ה...

מסכימה כמעט עם הכל ואני מוצאת את עצמי רואה את אייל גולן יותר ויותר בסדרות לצפייה ישירה במקום לראות דברים אחרים. מה שכן, אני דווקא לא חושבת שהעובדה שכל פאנל השופטים הוא מזרחי היא חיובית. הייתי שמחה לראות תוכנית שמאפשרת מקום לכולם ועדיין שומרת על מקצועיות.