"אין לי אף אחד בעולם..."

לרגל יום האישה הבינלאומי, בחרתי להביא כמה הגיגים ולהמחיש אותם באמצעות: תמונה, שיר וסיפור ילדים.

1. תמונה: פדווא אלערווי ובנה

להלן תמונה מלווה בטקסט וסרטון שנשלח אלי מידיד במרוקו. הסרטון מתעד מחזה מזעזע וקשה לצפייה של התאבדות אם חד הורית במרוקו מה-24/2/11:

תרגום: "זוהי אישה מרוקאית ששמה פדווא אלערווי , אם חד הורית לשני ילדים, בשנות העשרים לחייה. היא שרפה את עצמה לאחר שגורשה ע"י השלטונות מביתה. במשך 24 שעות המתינה בשערי אחד המוסדות הציבוריים, מבלי שמישהו הסכים לקבלה על מנת שתוכל לשטוח בפניו את צרותיה. לבסוף יצאה משם לבית קרובתה, השאירה שם את בניה ושבה לדלת אותו מוסד. שם שפכה על גופה בנזין וצרחה: "אין לי אף אחד בעולם...מלבד אלוהים". ואז הבעירה את עצמה. כל זה קורה בזמן שהונו של המלך מוחמד השישי הוכפל בשלוש מאז שקיבל לידיו את השלטון במרוקו."

כך במרוקו הרחוקה, התוססת מאד בימים אלו בדרישה לחירות ולצדק חברתי. אלא שלמרבה הצער, המצב באשדוד אינו שונה בהרבה ממרוקו. גם פה האש כבר הוצתה כבר לפני מספר חודשים, כאשר מחוסר דיור הבעיר עצמו בפתח לשכת ראש העיר. בנוסף, רק לפני שבוע ניתן היה לקרוא בעיתונות המקומית ("הלב נשבר: מי יעזור לאמא וארבעת ילדיה" ) ובחדשות ערוץ 2 על אם חד הורית שהושלכה יחד עם ארבעת ילדיה לרחוב, לאחר שלא שילמה שכר דירה. האומללה העבירה לילה שלם עם ילדיה שהקטנה בהן בת חודש על ספסל ציבורי עד שתושבים נחלצו לעזור ופרצו למענה מקלט למשך לילה. אשדוד, עיר עשירה למדי, שתקציבה עומד על כמיליארד ₪ לשנה, ושהנדל"ן בה קפץ לשמיים ואולי גם יקפיץ לשמיים עוד כמה קרבנות מחוסרי דיור, אינה מאפשרת לרבים ובעיקר לרבות מאזרחיה חיים בכבוד וברמת חיים נאותה. לצערי, במסגרת עבודתי בעיר אשדוד באזורים הותיקים אני נתקלת במצבי מצוקה קשים ולא נתפסים על הדעת של ילדים לאמהות חד הוריות, שמגיעים לביה"ס ללא סנדוויצ'ים, שמהדקים בסיכות נעליים שנקרעו, שאין להם כסף לקנות ספרי לימוד ואפילו לא מיטה הולמת לישון בה...ישנים על שמיכות ומזרנים ברצפה... על טיולים שנתיים או מחשב בבית הם יכולים רק לחלום... ובינתיים ממשיך המרוץ של קומץ המשפחות שמשתלטות על עוד ועוד שטחים ומשאבים ציבוריים בדרך לטריליון הבא...
נשאלת השאלה היכן הם נבחרי הציבור שלנו? ובעיקר היכן נבחרות הציבור שלנו, שיסייעו ולו במעט לנשים מוחלשות אלה, כדי לחסוך מאיתנו מחזות מבהילים כגון זה הנצפה בסרט (ומוכרים לנו גם בגירסא התוניסאית והמצרית של אנשים שברוב ייאושם מבעירים עצמם למוות)
ובכן על נבחרת ציבור אחת לפחות, אני יודעת שהיא עסוקה מאד בימים אלו בסוגיית מעמדן של הנשים בישראל. לאחרונה, מתנהל מעין מסע רדיפה נגד הפמיניסטיות או ליתר דיוק "הג'יהאד הפמיניסטי" בלשונה של מי שעומדת בראש מסע הרדיפה והתיוג הזה, גיבורת הפמיליסטים, חברת הכנסת יוליה שמאלוב . סוף, סוף מישהי מטפלת בנו ומעמדנו הושווה לא פחות ולא יותר מאשר לזה של גברברי החמאס ואל-קאעדה. ממש הועלנו לדרגת שהידיות ע"י החכי"ית הנכבדה. דבריה של שמאלוב במסגרת הקמפיין האנטי-פמיניסטי רוויים בסקסיזם, בהסתה לאלימות ובגזענות, המופנית בעיקר נגד אמהות חד הוריות , אחת הקבוצות המוחלשות ביותר בקרב הנשים ובקרב החברה הישראלית בכללותה ונגד ילדיהן. בדבריה נעזרת במחקרים שמורים על כך שילדים לאמהות חד הוריות עלולים לפתח נטייה להומוסקסואליות, סטייה ועבריינית. כלומר, יוליה שמאלוב אינה רק פמיליסטית מוצהרת שמתעלמת אפילו ממספרן הרב של האמהות החד-הוריות בקרב העולות מרוסיה וחבר העמים, אלא היא גם הומופובית שלדידה, הומוסקסואליות היא אחת מהסכנות (ואולי יש לומר ברוח דבריה אחת "המחלות") שמפיצות אמהות חד-הוריות, בדיוק כמו סטייה ועבריינות...האם מרמזת כבוד החכי"ת (קומיסרית) יוליה בדבריה שאולי יש להקדים תרופה למכה, ולהפוך את הילדים מיידית לחסרי הוריות ולמחוסרי דיור?
אגב, לאחר שיצאה נגד אמהות חד-הוריות ותיאור מוגזם של הטרדות מיניות, התלוננה שמאלוב ש"הפמיניזם הרדיקלי דוחק את הנאור". לדבריה המדינה "מתקצבת ארגונים שפועלים לשסע את החברה", וארגוני נשים עוסקים בהטרדות "כי זה צהוב". הייתי ממליצה עליה ועל עירית לינור, עוד יונה פמיליסטית צחורה, שכינתה את אורטל בן דיין "זונה" בשידור חי ברדיו, כעל מדליקות משואות ביום העצמאות לתפארת מדינת ישראל וגלי צה"ל. זאת בעיקר, על רקע הרציחות הכמעט יומיומיות, של נשים בידי בני זוגם לחיים או בני זוגם לשעבר, בהן אנו צופים לאחרונה. כפי שראינו בשבוע האחרון רבות מהנרצחות הן נשים פרודות או גרושות שהותירו אחריהן יתומים. חייהן של אמהות חד הוריות נתונות בסכנה גם לאחר, שרבות מהן הצליחו להשתחרר כביכול ממערכת יחסים אלימה ומשפילה ולהתגרש, או להיפרד. נשים נשואות רבות מעדיפות להישאר היום במערכות יחסים אלימות ובלבד שלא להתמודד עם הטרור הכלכלי של "כוחות השוק הישראלים" או "היד הנעלמה" שמעלימה בשקר בשקט כמעט את כל נכסי הציבור ומשאבי המדינה היישר לכיסן של שמונה המשפחות העשירות ובדרך אגב משקשקת לכיסי הפקידים, הנערים והפוליטיקאים פירורים של כסף וזהב. אותה יד שמעלימה לנו האמהות החד הוריות את שמחת החיים והחשק לחיות פה במדינה.

2. שיר:
מיומנה של אם חד-הורית / שירה אוחיון

אכוּלת עוֹני
אפוֹר ומוֹנוֹטוֹני
נפשי מתפּוֹרֶרֶת
וכְבַר לא בּורֶרֶת
בין אהוּב לאהוּב
בין גזר לכּרוּב
ממילא הכּל כּאוּב.
שִמְחתִי גוועת
ואני מתגעגעת
לימים של אושר
ללא תשלום כּופר
לא נותר בי שום כבוד
צריך רק לעבוד
ולשרוד...
עד יעבור זעם
ונוּכל בְּני, כמו פּעם
לחיות ולבלות
לשמוח לגלות
את יופיו של העולם
את כבודו של האדם.

(פורסם לראשונה ב-2006, כתגובה באתר "העוקץ" לדיון שעסק בסירובו של בג"ץ לקבוע מהי הזכות לחיים בכבוד ורמת חיים נאותה).



3. סיפור ילדים : "מעשה בבלונים נפוחים"

תחת הכותרת "ועכשיו תרבות" הציג אייל קיציס אייטם מחווה למאיירת ספרי הילדים אורה אייל. הוא מזמין את גיבורי ספרי הילדים (נפתלי מ"סיר הסירים", "הבית של יעל", "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם", ו"מיץ פטל"), לכאורה, תמצית ההוויה הנאיבית של ילדותנו הישראלית.

רבות נכתב ונאמר כבר על "ארץ" נהדרת" כתכנית סטריאוטיפית שמתייגת בעיקר דמויות של קבוצות מוחלשות: נשים / מזרחים / אתיופים/ ערבים /מהגרי עבודה / עולים חדשים / מתנחלים ועוד, למרות שעדיין יש מי שממשיך להתעקש שזו הסאטירה הטובה ביותר שנעשתה בשנים האחרונות. (לינק לוואלה) ואולם הפעם הגיעה התכנית לאחד משיאי השפל הסקסיסטיים, הגזעניים, ההומופוביים האיומים ביותר.
הנה סימנתי עבור הקוראים כמה משיאים אלו:

שיא סקסיסטי ראשון נרשם באופן הצגת דמות הילדה סיגלית הספר "מעשה בחמישה בלונים". על מנת לתאר את דמותה של סיגלית (עלמה זק) כיום, הצמידו לה שדיים בלוניים ענקיים. סיגלית הבלונית..כאשר קיציס שואל אותה כיצד הושפעו חייה מסיפור הילדים המפורסם, היא עונה "עובדה שגם היום כשאני עוברת ברחוב נועצים בי מבטים...ויש כאלו שניגשים ושואלים: תגידי זה אמיתי הדבר הזה?" כשהיא מרמזת לשדיה הענקיים. אני מתארת לעצמי איך חשות נשים ונערות בעלות חזה גדול כשהן צופות בקטע זה . שיאו של הקטע כולו הוא כאשר "פלוטו הכלב" מפוצץ לה בטעות את אחד הבלונים/השדיים והופך אותה לחצי "שטוחה", וטל פרידמן (בתפקיד נפתלי) מעיר "באמת הלכה לה חצי מהאישיות." כשצפיתי בזה מיד עלתה לי אסוציאציה לא נעימה על נשים שאני מכירה, שעברו כריתת שד, ועתה לומדות דרך התכנית כי אבדה להן חצי מאישיותן או כמעט כולה...

שיא שני בגזענות הוא כאשר קיציס מפנה אותנו אל יעל, גיבורת הילדים מהספר "הבית של יעל". נראה שעבורו ועבור רבים היא מגלמת את החלום הציוני ושברו... לדבריו, יעל היא "ילדה חמודה שמצאה ארגז (ריק) והפכה אותו לבית"... ממש כמו שאשכנזים מצאו להם מדינה ואדמות (שוממות) והפכו אותן לבית.. וכעת: שברו של החלום בדמותה של יעל היום בדמות הפריחה מהשיכונים. האכזבה ניכרת בקולו של קיציס "אני חייב לומר שקצת השתנית..." יעל היא היום: אשת נדל"ן ממולחת "יעל נכסים". היא מוצגת כ"פריחה" שחורדינית עטורת שרשראות זהב כבדות, שמשתלשלות מעל לשמלת המיני השחורה שלה. יש לה דיקציה של מזרחית מהפריפריה "נראה לך?" ולדבריה היא עדיין מסתובבת בשיכונים ומפנה דיירים מבתיהם. היא נוקשת על הדלת:"טוק, טוק, טוק מי פה גר? כלב, חתול או תימני מבוגר? כדאי לכם להתפנות כבר מחר אחרת יבוא זזי מההוצאה לפועל ." זזי, שם של גרוזיני מתואר כאכזר ומאיים. "זזי פחות מתעניין בחרוזים. הוא לא גדל על אותם ספרים שאנחנו גדלנו"..בהמשך משווקת יעל את "דירה להשכיר" ומספרת ש"את החתולה הכושית העפנו חזרה לסודן".ובקומה האחרונה גרה יונה? שואל קיציס. לא בקומה האחרונה "בריכה בת זונה", עונה יעל...

שיא גזעני נוסף נרשם כאשר הילד אופיר מהספר "תירס חם" מוצג בהווה כערס "יורד", ש"כבר כילד אהב לנגן, לשיר ופרלמנט ארוך". הוא עשה בפלורידה מיליונים מכלום, כלומר ממכירת קיסמים ועל הדרך עבר חקירה של מע"מ, ישב בכלא בדאלאס עם חיות אדם ונעזר בעורך דיו יהודי (אשכנזי מן הסתם) חכם.... ועוד שיא בדמותו של מיץ פטל- הלא הוא צדי צרפתי בדמותו של ארנב פחדן שמפחד לחשוף את זהותו (המינית) שהחברים עושים עושים אאוטינג בשידור חי. ולבסוף, דמותו העצבנית של
פלוטו הכלב הממורמר, הנובח ולא ממש נושך. גם הוא מדבר בדיקציה מזרחית ושופע תלונות וטענות (יעני המזרחי הבכיין) כשנשאל "איה אתה היום פלוטו"? הוא נשאר בקיבוץ מגידו. כועס על הקיבוצניקים "חבורת גנבי קרקעות האלה", כועס על המשוררת האשכנזייה מצפון ת"א, לאה גולדברג, שהוציאה אותו אהבל (טמבל) בחרוזים שלה. הוא צועק על קיציס "שלך יהיה מרק ועצם ולי יהיה דירה בצפון תל אביב". וזוכה למנת אהדת מצד החברים ולהרגעה מיידית מצד קיציס. הדמות האמינה היחידה בקטע היא הדמות שמשחק טל פרידמן- דמותו של נפתלי מ"סיר הסירים" שכיום מפתח פורמטים לטלוויזיה ומגיש לצופים חרא במנות גדושות. טוב שיש לחברה מקשת קצת מודעות עצמית, בכל זאת... מה שהופך את הציניות שלהם למרושעת במיוחד.

ושיא שוביניסטי וסקסיסטי אחרון מוגש לנו הצופים בקטע, שבו ביבי מזמין את נטלי פורטמן "שלנו". כאן במסווה של סאטירה שנונה על הניכוס שעושה ביבי לפרסים שקיבלו היהודים באוסקר, אנו מקבלים שפע של סטריאוטיפים שליליים מתייגים: שוב אנו מקבלים את הדמות הדוחה של רווחל המתנחבלת הדתייה בתפקיד הלסבית הסוטה והסאדיסטית שמתעללת ביוקנת המתנחלת הצעירה . בפרק הנוכחי היא מרחרחת את הקרבן החדש שלה: נטלי פורטמן. משום מה שוב מלוהקת עלמה זק בתפקיד המוטרדת המינית הקבועה. והפעם היא זוכה למנה גדושה של הטרדה במשפט הכל כך לא מצחיק של רווחל: "אני כבר מתה לראות את הברבור השחור שלך" .... ולעוד מנה מהשחקן נירו לוי, הערס החצוף, ששולח עליה ידיים ומציע לה את עצמו כפרס נוסף על האוסקר. ולסיום הודבדבן שבקצפת - עוד שיא סקסיסטי מבחיל מגיע כאשר נירו לוי הערס הישראלי הטיפוסי, מוסר: "ד"ש לאשתי כוסית לוי". בדיוק כמו נירו לוי, ששואל בתכנית את רווחל חסרת הגבולות, אם היא לא רואה "רמזור"? והיא עונה לו : "אצלנו בעמנואל אין רמזורים - בעצור עוצרים, בערבי נוסעים", כך גם לכותבי "ארץ נהדרת" אין גבולות ואין רמזורים, בעיקר כשזה נוגע לתיוג נשים ועוד יותר לנשים מזרחיות , כפי שהראו לנו בדמותה של הפריחה האולטימטיבית והאלמותית "ליטל מעתוק". הם לא בוחלים בשימוש בכינוי אולי הכי סקסיסטי שקיים כלפי נשים וכלפי מזרחיות בפרט: "כוסית".

אז מה היה לנו שם בפרק הזה? : פריחה נדל"ניסטית מהשיכונים, גרוזיני אלים ואכזר, חתולה כושית מסודן, יפה וטיפשה בעלת שדיים ענקיים, ערס נובוריש, מזרחי אהבל ממורמר, הומו פחדן, לסבית מתנחלת סוטה ומטורפת, ערס ישראלי אנס, כוכבנית מוטרדת מינית. תמהיל בטוח לייצור רייטינג וכסף, או כמו שאומר קיציס ממש באותו קטע "זה מרגיש לי להיט בטוח", ובד בבד, מתכון בטוח לייצור עוד ועוד שנאה. תחת אייטם שאמור לעסוק ב"ספרות ותרבות" אנו מקבלים את תמצית "התרבות" שמייצרות קשת ורשת: תרבות של שנאה והשפלת "האחר" במנות גדושות. כאשר האחר הוא כל מי ששונה מאייל קיציס שמופיע בתפקיד עצמו, ומייצג את האשכנזי הנורמאלי, המבוגר האחראי של התכנית, שאמון על הרגעת הערסים והפריחות, המזרחים העצבניים והבורים, הנשים ההיסטריות החלשות והטיפשות, הלסביות הסוטות המטורפות ועוד ועוד דמויות חסרות שליטה ורציונליות. הגיע הזמן לפוצץ את הבלונים הנפוחים הללו מארץ נהדרת ושלל תוכניות הזבל של הזכייניות ששוטפים את מוחות ילדינו בגל של שנאה ותת-תרבות במסווה של בידור וסאטירה.